  
  
  
|
 |
|
||
  לדוד: כידוע לך עימנואל קנט שם את הדגש בפילוסופיה |
|||
|
|||
שלו על הביקורת, ולא במובן של הבעת דעה, אלא ביקורת מבוססת.הפרכה היא להבנתי ביקורת מסוג מסויים או קבוצה חלקית של קבוצת הביקורות. נדמה לי שכך מפרש את הנושא בן ישראל ואני מסכים לדעתו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| על קאנט |
|||
|
|||
1. אם אתה חולק עלי לא הסברת במה. ההתייחסות שלנו הייתה להבנה של מה שפופר כתב. לא התייחסת אף לא לנקודה אחת שהעליתי. 2. באשר לקאנט, אפילו ידידך, זאבב בכלר, שקאנט הוא שלושת רבעי עולמו, לא הגיע למסקנה ברורה אם קאנט היה אידיאליסט (לא קיים עולם אלא קיימת רק המחשבה) כפי שמצטייר מההספר האחרון שפרסם בשנת מותו, או ריאליסט (התייחסות לעולם החיצוני). לאיזה קאנט אתה מתכוון? 3. הקטגוריות המפורסמות, לפיהם הלוגיקה היא שפה אנושית אוניברסלית, יש מי שחולק עליהם (אנתרופולוגים מחד ובין הפוזיטיביסטים המפורסמים - Quine). עצם הדיאלוג הזה מעיד על טענתי. אינך יכול לחזות מראש מה יקרה (וכמובן גם אני) ואנחנו מנסים (לפחות אני) לבסס את טעוננו על לוגיקה ולא על תופעות חיצוניות לנו. במבוא ל: ''Relativity: The Special and General Theory'' אינשטיין מסביר: הגיאומטריה מתחילה ממספר קונספציות כ''מישור'', ''נקודה'' ו''קו ישר'' שאליהן אנחנו יכולים לקשר אידיאות פחות או יותר מוגדרות ומספר קטן של הנחות יסוד פשוטות (אקסיומות). התהליכים הלוגיים מצדיקים את הרגשתנו שעלינו לקבל את האידיאות האלה כאמת, כאשר כל ההנחות האחרות נובעות מהאקסיומות האלה, כלומר , הן הוכחו. הנחת נכונה (''אמיתית'') היא זו הנגזרת מהאקסיומות. שאלת אמיתות הנחות אלה מצטמצמת לשאלת אמיתות האקסיומות. מזה זמן רב ידוע שהשאלה האחרונה לא רק שאינה פתירה בשיטות הגיאומטריות אלא שאין לה כשלעצמה כל משמעות. איננו יכולים לשאול אם רק קו אחד עובר בין שתי נקודות. בדבר היחידי שביכולתנו להגיד שהגיאומטריה האויקלידית עוסקת בדברים הקרויים ''קווים ישרים'', כאשר לכל אחד מהם מיוחסת התכונה של הגדרה ייחודית הנקבעת ע''י שתי נקודות הנמצאות על הקו הישר. הקונספט של ''אמת'' אינו מתיישב עם הטענות של הגיאומטריה הטהורה, מאחר ובמילה ''אמת'' אנו רגילים להשתמש כדי להביע את מידת התאימות לעצם ''ממשי''; לעומת זאת, הגיאומטריה אינה מתעניינת ביחס בין המושגים בהם היא משתמשת לבין אובייקטים של הניסיון, אלא רק ביחסים הלוגיים בין המושגים, בינם לבין עצמם. יש לי הרגשה שמזמן חרגנו מגבולות ארץ הצבי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיתוס וביקורת |
|||
|
|||
חרגנו לא רק מגבולות ארץ הצבי אלא גם מגבולות הדיון על משמעות ה''ביקורת''. אני סבור שיש שני קטבים של התיחסות אנושית: ביקורתית ומיתולוגית. מן הדברים שהעלית אפשר לומר שהביקורת היא בסך הכל ביקורת המיתוס, אם גם אינני בטוח שאתה תקבל את הניסוח הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על ביקורת |
|||
|
|||
על מנת שיתעורר בך יצר הביקורת, עליך: א. לזהות משהו שאינו תואם ב. להשוות את אי התאימות למודל של תאימות רלוונטית ג. להצביע על החריגים בפורמט לוגי. אין א' בלי ב'. משמעות הדבר שהמודל קודם לכל. אין מודל - אין ביקורת. לכן, כאשר שואלים לגבי הביקורת, השאלה הראשונה שיש לדון בה היא מקורו של המודל. התשובה במרבית המקרים היא תכתיב של תרבות ארגונית (גם אם לא נקצין לתורתו של אחד מתלמידי קאנט, הן זמננו - פוקו). טענתך שהביקורת היא ביקורת של מיתוס. לדעתי העניה, היא מיתוס. כל עובדה, הן בחיי היום יום והן בהיסטוריה, ניתנת לפרשנות. הפרשנות השלטת היא הפרשנות הממסדית (שוב, זו הצורה של הממסד לשמר את עצמו ואת הסדר התומך בשרידותו). אין זה אומר שלא תיתכנה פרשנויות ''חתרניות''. אגב, מי שעוסק בכל הנושאים האלה, פרשנות והבנה, היא ההרמנויטיקה, כאשר הפילוסוף הצרפתי גאדאמר טבע את הכללים שסביבם נסב הויכוח. נחזור לפרוש המצומצם שלך. המתודולוגיה היחידה הקיימת לשכנוע בעולם הרציונלי היא מה שהגדרתי בסעיף ג'. יש לי הרגשה די מבוססת שכלל זה אינו מקובל עליך; מה שמוביל אותנו לעולם אחר, העולם האירציונלי. שם קיים מושג דיכוטומי אחד ויחיד אמונה: או שאתה מאמין או שאינך מאמין. כאשר אתה פונה לעולם הזה, ואתה עושה זאת בדרך כלל גם בלי להצהיר על כך, הרי שטענותי נסתמות; מאחר והבסיס היחיד לדיאלוג הוא בסיס רציונלי. לכן הטיעון שהעלת הוא אכן מיתוס. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על משמעות הביקורת |
|||
|
|||
criticize - ביקורת מקורו במלה היוונית קריטיקה - לחתוך. כדי לחתוך אין הכרח לזהות משהו שאינו תואם, לא צריך להשוות את אי התאימות למודל של תאימות רלוונטית ואיננו מחוייבים להצביע על החריגים בפורמט הלוגי. תרבות ביקורתית היא תרבות שבה חותכים כל דבר: גם ''מודל של תאימות רלוונטית''. גם את בן גוריון בימי הקמת המדינה למרות שהאיש היה מנהיג גדול לפי כל קנה מידה וגם את יצחק רבין בזמן הסכם אוסלו אף שהפרשנות השלטת, לפי הניסוח שלך, ראתה בתפקודו כמודל של תאימות רלוונטית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) |
|||
|
|||
אורי ידידי אתה מתבצר בעמדה שלא ניתן להגן עליה ע''י כל מיני פעולות הסחה. פשוט ברחת מהשאלה שהצבתי למהות הביקורת, החיתוך, או איך שתקרא לזה: מה גורם לחתכן לרצות לחתוך משהו אחד ולהשאיר משהו אחר על כנו? 1. יצר הרס בלתי נשלט? 2. הוצאת עשבים שוטים? אם נבחר באפשרות השניה מתעוררת השאלה: איך המעשב יודע להבחין בין עשב שוטה לכזה שאינו שוטה? לשם כך הוא צריך להיסמך על מידע נרכש, או מוטמע. למאגר המידע הרלוונטי הזה קראתי: מודל. השאלה הבאה: כיצד ישכנע את האחרים שמן הראוי לעקור את העשב הזה? התשובה: דיאלוג. מהם התנאים לקיום דיאלוג? התשובה: טיעונים המתבססים על חוקי הלוגיקה. מצידי שתמול כל בעל עורלה, מכל צבע ומין. אם תרצה לשכנע אותי, או אחרים הדומים לי, תאלץ להיסמך על ארבעת הפרמטרים עליהם בנויה הלוגיקה: גדול, קטן, שוו וזמן. או, כפי לשאול ''האם אינך מאמין לי שאני צודק?'' ברגע זה עובר הדיון בינינו לאי-דיון או לאנטי דיאלוג. באזורים האלה איני מסתובב. שאלה אחרת לחלוטין: למה לא להניח לעשבים שוטים? מאחר והאדם אינו מתנהג בצורה רציונלית, התשובות עשויות גם הן לנבוע ממקור זה. התשובה הרציונלית היחידה אותה אני מכיר: זו הפרשנות שלי לעובדות, הנסמכת על מודל כזה או אחר. לצורך העניין נניח שהמודל אכן מקובל על בן השיח שלך. במקרה זה עובר הכדור אליו, קרי: כיצד יתמודד עם דיסוננס קוגניטיבי. ישנה את השקפת עולמו, במקרה הקיצוני, או שיחיה עם הסתירה. לאפשרות הראשונה אנו קוראים: לימוד, יישום לקחים, שינוי מודל חשיבה וכ' וכו'. תופעה נדירה לכל הדעות. אם תעיף מבט קצת יותר מעמיק בניירות שברשותך תמצא הסבר שלי מדוע התנהגות זו נדירה ובאילו תנאים (פרשנות כמו כל פרשנות אחרת, המתבססת על כללי הפרשנות שהגדרתי). אם אתה רוצה להמשיך, אזכיר לך את הכתובת: d_peled@netvision.net.il | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חתכן רוצה לחתוך הכל! |
|||
|
|||
דוד ידידי, שאלת (את עצמך) : מה גורם לחתכן לרצות לחתוך משהו אחד ולא משהו אחר? תשובה: חתכן רוצה לחתוך הכל.כשזה רצונו הוא מצוי בתרבות ביקורתית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי: תשובה מעגלית שעברה למישור אירציונלי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפי קון ובכלר כל תשובה היא, בסופו של דבר מעגלית, |
|||
|
|||
ומנקודת מבטם, גם הקביעה שלך היא מעגלית. לפיכך השימוש ב''מעגליות'' בדיונים הוא רטורי באופיו ולא לוגי/ענייני. זאת גם דעתי על הטיעון של בן ישראל על מעגליות/ריקות הטיעון המודיעיני על הסתברות נמוכה או גבוהה בקשר לפרוץ מלחמה בכלל ומלחמת יום הכיפורים בפרט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| צודק: הרמתי כבר ידיים כאשר אף טיעון שלי לא הופרך |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם כשאתה מרים ידיים עליך לדבוק , לשיטתך לפחות, |
|||
|
|||
ברציונליות ולא להפיק טיעון מעגלי נגד טיעון מעגלי. כיוון שלא נהגת כך הפרכת באופן פופריאני טיעון בסיסי שלך בדבר הקריטריון הרציונלי המכוון אותך. נטישה זאת מחזקת את הטיעון הבסיסי שלי שנהגת ברגע של אמת (הרמת ידיים) לפי עקרון השרידות שהוא בסיסי יותר מן הרציונליות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי