  
  
  
|
 |
|
||
  ובאמת אי אפשר שלא לזעוק |
|||
|
|||
לק''י לפעמים המצב מגיע לכך שכבר אפילו לזעוק אי אפשר. אבל המדינה מפקירה את חיי אזרחיה בצורה מחפירה ביותר ובמקום זה עוסקת בכל מיני דברים שעושקים את האזרח ומפריעים לו לחיות את חייו. עד כדי כך שהמדינה עצמה הפכה לגורם המזיק לאזרחים במקום שתסייע להם. ובמקום שתעשה את הדבר היחיד שבו הם באמת זקוקים לעזרתה ובו אין לה תחליף. ואולי במקום להגיד המדינה נגיד הפולטיקאים? המדינאים? המנגנון? אליצור | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| בדיוק בזה מדובר; הרי המדינה זה לא אני, |
|||
|
|||
המדינה זה מנגנוני השלטון למיניהם. לענ''ד, ברגע שאתה ואני נפסיק לזהות את עצמנו עם המדינה (שזה המנגנון, הפוליטיקאים או כל שם שתקרא להם), רק אז יש סיכוי שנצליח להוביל מהלך של שינוי. כל עוד המדינה זה אני ואתה והוא והיא, ורק הממשלה/המנגנון/מערכת המשפט וכו' וכו' רק הם לא בסדר, אנחנו נעולים (תודעתית) בתוך אותה מערכת ואין לנו שום סיכוי לפרוץ אותה ולעשות משהו חוץ מאשר לצעוק. אבל לצעקות איש אינו מקשיב; כי מי שצריך לשמוע נמצא גבוה מדי ביחס לנתיניו והוא שומע רק את עצמו ואת מלחכי פינכתו. לפעמים מחריד את מנוחתו פיצוץ כזה או אחר, בעיקר אם מספר הנפגעים גבוה מדי לפיצוץ אחד, אבל את האנשים כבר לא שומעים. שבוע טוב ומבורך, נסים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי