  
  
  
|
 |
|
||
  השימוש ברחל לחיסול חשבונות-מחפיר ושפל |
|||
|
|||
יש סיבות לרוב לנגח ולכסח את ראשי תנועת העבודה בעבר ובהווה, ואני עושה זאת לא אחת. יש סיבות עוד יותר טובות לעשות זאת עם ראשי הימין לדורותיו, וגם את זאת אני עושה לעתים בחדוות נעורים ושמחת יצירה. מה שעושה אורי מילשטיין כאן הוא לעניות דעתי מחפיר ומגונה. הוא מגייס את קרובת משפחתו הידועה שאינה בין החיים, המשוררת רחל, ומנצל את הטרגדיה האישית שלה לחיסול חשבונות עם כל מי שלדעתו נמצא בשמאל, מאז א.ד. גורדון ועד ימינו. הקישורים שעושה מילשטיין בין סיבלה ומחלתה של המשוררת רחל לבין תנועת העבודה, לבין ברל, לבין בן גוריון, לבין רבין, לבין מאיר פעיל, לבין ראשי האוניברסיטאות, לבין הסכם אוסלו, לבין התנועה הקיבוצית, לבין הפלמ''ח, לבין יוסי ביילין, לבין פרס ישראל, לבין שרון, לבין הצבא, לבין נתניהו, וסליחה אם שכחתי מישהו, תפור בתפרים כה גסים ופרימיטיביים שאינם יכולים להסתיר את העובדה הבסיסית, שהכל נובע בסופו של דבר מאיזו תערובת של תסכול אישי וקנאות פוליטית ימנית הטבולה בשנאת שמאל בלתי מבוקרת. והמשוררת רחל המסכנה, שלא יכולה להתגונן היא הסדן עליו מכה מילשטיין. העדר הימני של הפורום פועה בקול אחד סביב מילשטיין, ולא יכול להסתיר את שמחתו על עוד הזדמנות שניקרתה לו להתגולל על מה שנראה בעיניו (לדעתי בטעות) כשמאל. אנשים השטופים בשנאה חולנית לשמאל איבדו את היכולת להטיל ספקות ולשאול שאלות. כל אדם בעל יכולת חשיבה מעטה (ובאמת אני לא דורש יותר מכך מאנשי ימין) צריך היה לפחות להביע תמיהה על דרך הצגת טעוניו של מילשטיין. למשל מילשטיין כותב על רחל: ''מה שאבד לה - חלומה של חבורת כנרת לברוא עולם חדש ולכונן חברה חדשה בארץ ישראל בהתאם לעקרונות סוציאליסטים. בבדידותה בגדרה הגיעה רחל למסקנה כי האדם החדש גרוע מהישן והחברה החדשה אוכלת את טובי בניה''. מילשטיין לא הביא שום סימוכין לדברים אלה. יתר על כן. הוא הופך את המשוררת רחל לאשה חסרת דעה שאינה מסוגלת להינתק מכור מחצבתה. ב- 10 השנים שהיתה מחוץ לדגניה, פעלו בישראל קבוצות ותנועות פוליטיות אנטי סוציאליסטיות, שמלכתחילה לא קיבלו את יומרת חלוצי תנועת העבודה ליצור ''אדם חדש'' ו''חברה סוציאליסטית''. מה מנע ממנה להצטרף לחוגים אלה ולהכות באש יגונה הצורב את מי שלטענתו של מילשטיין בגדו בה והרעו עימה? מדוע עד יום מותה היתה קשורה פוליטית וחברתית עם אלה שבגדו בה? אדם צריך להיות באמת חדל אישים וחסר כל אופי אישי אם הוא ממשיך להיגרר אחר חברה שאוכלת את טובי בניה. ולא זו בלבד שכך בחייה, אף במותה לא רצתה להיפרד מהחבורה וביקשה להיקבר בקירבה. אני נוטה לקבל עמדה מעט יותר מורכבת מזו הפשטנית בצבעי שחור לבן שמצייר מילשטיין. אין ספק שלא מעט אכזבות ויגון היו מנת חלקה של רחל, ואלה בוודאי הועצמו בעקבות המחלה. אדם חולה הוא אדם סובל. אבל רחל לא היתה חדלת אישים ואופי כפי שמצטייר מדברי מילשטיין. על אף מחלתה, על אף אכזבותיה, היא לא פנתה עורף לרעיונות שהובילוה לכנרת ולדגניה. אני חושב שאמונתה בחברה צודקת, שוויונית וסוציאליסטית לא הועמה על אף צרותיה. הדבר מראה על תעצומות נפש שגברו על אכזבות אישיות ומכאובי המחלה. אני מסיק, רק מעיון ברשימתו של מילשטיין, כי מה שקרה עם רחל, לא קשור לסוציאליזם, או לאדם חדש, או לחלום כנרת, או לשמאל, אלא הוא חלק מתופעות אנושיות המוכרות לכל אחד מאיתנו, בין מהיכרות אישית, בין מקריאה ושמיעה מידידים. אדם שחולה במחלה מדבקת חסרת מרפא, הוא אדם שלעתים קרובות מבקשים להרחיקו מסביבה בריאה למקום מבודד. שחפת היתה אז מחלה קשה, מדבקת וחסרת מרפא. מחלה מפחידה. גם כיום, כאשר יש כבר אמצעים להתגבר על השחפת, כאשר אדם נגוע בשחפת פעילה מגיע לבית חולים, הדבר הראשון שעושים, מכניסים אותו לבידוד, ומזהירים כל מי שהיה בסביבתו לבוא מיד לבדיקות ולקבל טיפול מונע. נקל לשער את הפחד שחשו אז חברי דגניה, שהוביל אותם להחלטה להוציאה מהקיבוץ. הם הרי עשו שאת לאחר שנועצו ברופא. יתכן שלא עשו זאת ברגישות הראויה וגרמו לרחל צער וכאב, אבל אין לזה כל קשר לשמאל או ימין, שהרי גם לפי מילשטיין משפחתה של רחל התנכרה לה בחייה (והיום לאחר מותה נאחז מילשטיין בצורה צינית באדרתה), ואי אפשר לומר על כל משפחתה, כולל אביה העשיר, שהיתה בשמאל. כאז כן כיום יש טרגדיות כאלה לאין ספור, של אנשים חולים במחלות קשות שמשפחתם או קהילתם מבקשים להיפטר מהם ולשלחם לאיזה מקום רחוק. זה קורה בימין וזה קורה בשמאל, וכל המסע שמילשטיין עורך נגד השמאל בשמה של רחל, הוא מבזה, הן אותו ובוודאי את המשוררת רחל. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ספירו - מתגלה בך פאן אנושי -האם זו חולשה לרגע? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי