|
שמעון,
כל מלה בתגובתך מרגשת וכל מלה בשיריך מרגשת פי שבעה. אוסיף על התובנות שלך משל של הפילוסוף הדני סרן קירקגור:
''המשורר הוא אדם חסר מנוח, שבלבו ענות כעוגן יצוקה. אבל שפתיו כך הן עשויות שהאנחות והאנקות המתפרצות מהן נשמעות כמוסיקה רוויה בקסם. גורל המשורר דומה לגורל קרבנותיו של הרודן פלאריס מאגריגנטום. כלואים היו בצינוק עשוי פליז, ואט אט עונו באש מתמדת. זעקותיהם לא הגיעו לאוזניו של הרודן ולא עוררו בו פלצות, וכאשר באו נשמעו לו כמוסיקה ערבה.
''בני אדם מתגודדים סביב המשורר ודוחקים בו: ולוואי שסבל ועינויים יהיו מנת חלקך ושפתיך תהיינה עשויות כמקודם. זעקות מייגעות אותנו אבל המוסיקה, המוסיקה היא משהו נפלא. והביקרת קופצת בראש ומכריזה: זה עשוי להפליא, כמו שראוי, על-פי עקרונות האסתטיקה'' |
מהו המשורר?
