|
בעלי חיים אינם מכירים את מידת הבושה. גם בקרב אנשים פרימיטיביים רגש הבושה אינו מפותח דיו. ככל שעולה רמת ההשכלה והתבונה למעלת האדם, גוברת בו גם מידת הבושה.
עפ''י קביעה זו נראה שהבושה היא אמנם תופעה חיובית ביסודה, והיא קשורה באופן ישיר של האדם. יתירה מזו, ללא מידת הבושה לא ניתן להגיע לרמה מוסרית כלשהי. מן הראוי להדגיש שגם המצפון אינו אלא בושה פנימית. הבונה בנפש האדם מחסומים מוסריים וקווים אדומים שאותם קשה לו מאד לעבור. אדם שאינו מכיר את מושג הבושה, הינו אדם חסר מצפון.
הבושה היא מכשיר רב עוצמה. בעזרתה מסוגל האדם לנווט את דרכו. ולהגיע למטרות רצויות ואמיתיות. מאידך, קיימת בושה שאינה במקומה. בושה זו עלולה להפריע לאדם להתקדם בדרך הרצויה. ''לא הביישן למד'', אמרו חכמינו. אם האדם אינו יודע או אינו מבין, והוא מתבייש לשאול כדי שלא לגלות את בורותו, הרי שבגלל בושה זו הוא ימשיך להיות בור. כמו כן, מי שנמנע מלקיים מצוה מסויימת מפאת לחץ חברתי, כגון, כאשר הוא נמצא בין אנשים המזלזלים במצוה זו, הפסיד את המצוה.
זאת ועוד, כשם שהבושה מסוגלת לשמש כמכשיר חיובי, באותה מידה היא עלולה להיות נשק מסוכן בידי מי שעושה בה שימוש לרעה. הלבנת פנים, שהיא בושה הנגרמת לזולת ברבים, נחשבת בתורה כרציחה. בתורה מובאות דוגמאות אודות אנשים שהעדיפו למות ולא לבייש פני אנשים אחרים ברבים. גם כאשר אדם עומד להוכיח את חבירו על עוול שהלה עשה, מזהירה אותו התורה שיעשה זאת מבלי לפגוע ברגשותיו של האדם שהוא מוכיח אותו. |
מידת הבושה - עוצמה נפשית
