|
אדם הצועד בדרך התורה יודע שלכל פרט בבריאה קיימת מטרה. לנוכח העובדה שהכל נברא מידיו של הקב''ה, בודאי לא לשוא נברא פרט זה או אחר ומטרתו היא לשמש ככלי וכאמצעי להרבות כבוד שמים בעולם. גם הממון המצוי בידי האדם נועד לשם קידומו של בעליו בדרכי השלימות. לכן, אסור להוציאו למטרה מנוגדת או להשחיתו לריק. העולם הזה ניתן לשימוש האדם, ובלבד שהשימוש בו ייעשה על פי הנחיות התורה. הנהנה מן העולם הזה שלא לפי הוראות התורה, החי בעולמו בצורה המשכיחה שם שמים, נחשב כגוזל את החפץ שהוא משתמש בו. השימוש השרירותי בפריט כלשהו שלא לפי רצון שמים, נחשב כהעברתו מרשות גבוה לרשות האדם. העברה זו נחשבת כמעילה וגזל.
נבין עתה היטב את מה שנאמר אצל דור המבול, שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. מלבד העובדה שהם פשטו את ידיהם בממון הזולת, קיימת כאן משמעות לגזל גם במובן הרחב של המושג. אורחות חייהם של בני דור המבול העידו שלדעתם הם בעלי העולם, ולכן הם נוהגים בו כרצונם. על כך נחתם גזר דינם: אותו עולם שהם השחיתו -נמחק!
הצדיק לעומתם, חש כמי שהופקד בידו ממון. הממון אינו שלו והעולם אינו שלו. הוא אינו אלא שומר ועליו לנהוג בהתאם להוראותיו של המפקיד. חלילה לו להשתמש בפקדון בניגוד להוראות שניתנו לו בעת ההפקדה. השימוש הנכון מקדם את האדם, והעולם מתקדם אף הוא יחד עמו. |
העולם וכל אשר בו נמסר לנו לפיקדון
