  
  
  
|
 |
|
||
  תשובה מנומקת ויפה |
|||
|
|||
ואני בהחלט מבין מאיפה אתה מגיע, לאחר תעתועי אוסלו, ומה שנראה כאימפוטנציה מכוונת של ההנהגה הפלסטינית מול ארגוני הטרור. ההבדל בינינו מתחיל ביחס שלך לאריק. אתה טוען שאדם זה טועה כעת, ואני משוכנע שזה עדיין אותו אריק. בשל כך אני בודק יותר לעומק את מגעיו עם אבו מאזן, ומנסה להבין במה הצהרותיו של אבו מאזן שונות מאלו של ערפאת, כשזה ניסה להראות כאילו הוא שותף אמת לתהליך. זה קשה לביצוע, כי אבו מאזן הינו כרגע מתחת לצילו של ערפאת, ומוכרח ליישר איתו קו לפחות מן השפה לחוץ. הוא גם מנהל מו''מ, ולכן חייב להראות נוקשה, גם בתחומים עליהם הוא מתכוון לוותר. את ההבדלים אני רואה בהתייחסות שרון (שעדיין לא מתקרב לערפאת, אבל בוחר בחמימות עם אבו מאזן, משום מה), וכן באותן עדויות מועטות של בעיה אמיתית בצמרת הפלסטינית, שחלקן מצאתי ופרסמתי בתגובותי. לא נצליח לשכנע אחד את השני, אבל אני מציע מקום לספק: כפי שאני מכבד את הרקע ממנו אתה מגיע למסקנתך, נסה אתה לכבד את שלי (וגם, כנראה, את זו של הרה''מ המכהן). | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| איך הרוסים אומרים? |
|||
|
|||
מה שנכתב בעט גרזן לא יכרית. עצם הנכונות להסכים למשל, לכניסתם של פליטים ערבים - גם במספר מצומצם - מעיד על הכרה באשמת ישראל לבעיית הפליטים. עצם הנכונות לוותר על שטחי מולדת נוכח הטרור - מעיד כי הטרור משתלם. עצם הנכונות לקבל תכנית מדינית אשר מובילה להקמתה של מדינה פלשתינית ללא כפי שאריאל שרון אומר, סייגים או מילוי התחייבויות מהצד הפלשתיני, מבטא את סופה של מדינת ישראל כמדינת היהודים או כמדינה יהודית. עצם ההכרזה כי אנו כובשים בשכם או בחברון, מכריז כי הכיבוש אינו רק ביש''ע כי אם גם בת''א, בדגניה או בבאר שבע. הטיעון הציוני אשר נשען על טיעון מוסרי-היסטורי, הוא אשר עושה את העם היהודי לצודק בתביעתו. כך על פי מגילת העצמאות של ישראל, בדבר זכות היסטורית כך גם על פי ההכרה של אומות העולם בזכות היסטורית זו. כאשר אתה מבקש לוותר על שטחי מולדת לשם הקמתה של מדינה אחרת, מכיוון, שהם ''שטחים כבושים'', מחלצת למעשה את ההודאה כי אתה כובש לא בזכות טיעון היסטורי, אלא, בזכות הכוח הצבאי בלבד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא אימפוטנציה ידידי |
|||
|
|||
לא חוסר כוונה או יכולת. חיסול ארגוני הטרור הוא למעשה חיסול התשתית הצבאית של אש''ף. ראה: בשנת 1996 קיבלו ארגוני הטרור השונים הסכם, אשר עיקריו לא להביך את הרשות הפלשתינית בפעולות טרור, וזאת בתמורה להמשך הפעילות של הארגונים. כך למשל, נתפסו מסמכים רבים המעידים על הקצבות לנשק לארגוני הטרור. כאשר החמאס מבצע רצח המוני ביהודים, ערפאת מגנה, אך היד המגנה היא היד התומכת. חלוקת העבודה ברשות מאוד פשוטה: לחץ מדיני על ישראל פירושו טרור. זהו הלקח שלימד נתניהו את אש''ף. לאחר הרציחות נגד חיילים ושוטרים בעקבות פתיחת מנהרת הכותל בפקודתו של ערפאת, וויתר נתניהו על שליטה ביטחונית בחברון. מה הלקח? הטרור משתלם. מה הלקח מהטרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה בעקבות מפת הדרכים? הטרור משתלם. מה גם שהפיקוח על הנשק הוא מכוון בעיקו כלפי הרשות הפלשתינית, על כן, כדי להחזיק מאגרי נשק שלא בפיקוח, מעודדים את הארגונים האחרים לרכוש נשק, ואז להעלות טענות כי הנשק הזה הוברח, הוסתר ואינו חוקי. למעשה כך בונים צבא שלא ברשות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי