|
אריק שרון לדוגמא אינו רואה בשמעון פרס ובפואד בן אליעזר איום אלא בערפאת. אבל הוא רואה בנתניהו איום. מדוע?
כי נתניהו אינו אמנם איום על המערכת מנקודת מבטו של אריק שרון, אבל הוא איום על אריק שרון אישית. ואותם דברים באשר ליחסים בין פואד בן אליעזר לחיים רמון.
על פי עקרון שרידות כל פרט וכל מערכות מבקשים לשרוד. כיש איום מצד כל אחד על כל אחד, ינסה כל אחד לנטרל את האיום מצד כל מי שמאיים. ומכיוון שאדם מצוי אצל עצמו, דהיינו יש קדימות של שרידות הפרט על שרידות המערכת הרי כ-ו-ל-ם ''ימניים'' כשהדבר נוגע לשרידותם האישית. אפילו גדעון ספירו. שהרי האיום הוא תמיד חיצוני, אלא אם האדם בעל הרבה אישיויות או סכיזופרן וזאת כבר שאלה פתולוגית מעניינת כלשצמה אך לא נוגעת לדיון שלנו אלא אם נעבור לרמת דיון בגרגרים דקים יותר, כלשונו של מארי גל-מן. |
שמאל וגם ימין
