|
למה לא לקרוא למנהיגים הרוחניים של הרפורמים ''רבנים''? כי גם האורתודוקסים לקחו תואר זה?
גם אם הרפורמים אינם מקיימים תרי''ג מצוות, ברוח ''מצע פיטסבורג'' שהגדיר את התנתקותם מהזרם האורתודוקסי, הרי שורשיהם עדיין נטועים חזק ביהדות, וזכותם לכנות את המנהיגים הרוחניים שלהם, המייעצים גם בענייני דיומא וגם בהלכה (הרפורמית) ''רבנים''.
בהחלט יש לרבנים אלה התמחות במצע הרפורמיסטי, שלמרות שאינו מציית לחוקי היהדות במלוא מובן המילה, שונה מהותית מחוגים חברתיים אותם ציינת. זהו זרם המשמר הלכות ומנהגים יהודיים בקרב ציבור שלא היה בוחר להיות אורתודוקסי בכל מקרה, אלא מתחלן ונעלם בתוך דור.
ליהדות התפוצות, בייחוד בארה''ב העשירה, אין את הלוקסוס של להיות יהודי חילוני. זה או להיות דתי או שזהותך היהודית תעלם (למעט בריכוזי הישראלים הגדולים בניו יורק ולוס אנג'לס, אבל גם זה זמני). מכאן, שתנועה שלקחה על עצמה, במחיר קשה של נידוי מצד האורתודוקסים, לשמר יהדות בקרב החילונים, עושה עבודת קודש.
גם אני הייתי מתנגד לרפורמים בישראל. לדעתי אין להם מקום במדינה. אולם יש לראות את פעילותם בקונטקסט בו נוצרה, ולהכיר באופיה החיובי מבחינת שימור העם. |
אליצור, לא יפה
