|
אנחנו אכן טיפלנו בעבר מעל דפי אתר זה בבעייה האמורה, ואם אינני טועה הסכמנו שבנקודה זו לא נסכים, כשאתה מבקש להביא פעם אחר פעם את גרמניה הנאצית כדוגמת השוואה לתהליך התדרדרות, אשר לדעתי הפלאקטיביות הטמונה בה יוצרת אפקט הפוך על המושא המושווה.
הבעייה הכללית שיש לי עם נושא השואה מתמקדת במה שאני מפרש כנסיונות הימין והשמאל בישראל 'להפיק' ממנה לקחים, משמע השואה היתה בית ספר או סדרת חינוך עבור היהודים, שהיו אמורים ללמוד ממנה דבר אחד או שניים בהלכות אנוש, משמע בחזקת ילדים מוכים האמורים ללמוד שלא להכות את ילדיהם ו/או להכות את הוריהם חזק יותר. אני כמובן מודע לפולמיקה הצינית הטמונה בתיאור זה, אולם לדעתי יש בו גרעין מר של אמת בלתי נעימה לאוזן תומכי הימין והשמאל בישראל כאחד: השואה אינה יכולה להוות נימוק פוליטי לכלום משום שכל נסיון חיבור מסוג זה אינו אלא דלוזיה וציור המטרה מסביב לחץ שנורה, שפירושו שעבור האחד גבולות 67 הינם גבולות אושוויץ, ועבור האחר התרשלה מדינת ישראל בלימוד לקח השואה (שכל אחד מפרש לקח זה לפי הבנתו).
אני אישית מעדיף להשאיר את השואה מחוץ לויכוחים או נטיות פוליטיות, גם אם ישנם דברים דומים ואף זהים בין תפיסת האדנות הגרמנית של הרייך-השלישי וחוגי הסהרורים של מדינת הבית-השלישי, אלא אם כן אנו מעוניינים להפוך את השואה לנון-פלוס-אולטרה הממלא את כל הוויית חיינו. כוונתי היא שגם אם השוואות מסוג זה יכולות לכאורה להתגלות כנכונות, אין כל ערובה שישראל תמשיך ותחליק במדרון 'נאצי', שכן עתיד ההתרחשויות פתוח ואינו מקובע מראש, ואם תרצה הרי שיש הטוענים כי ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה כפארסה, לאחר שהתגלתה בפעם הראשונה כטרגדייה.
החיטוט האובססיבי בפצע השואה כדי לנסות ולדלות ממנו נימוק או טיעון מכל סוג שהוא נדון לשיטתי לכישלון מהדהד, וטוב יהיה אם נושא זה ישאר בתחומי המחקר של שואות בינלאומיות אחרות וג'נוסיידים נוספים בהיסטוריה, גם אם שואת היהודים אכן מיוחדת במינה (וכהרגלי בקודש אני מזמין אותך לעלעל במאמר נוסף שלי בנושא http://mann.journal.lab.co.il/story_22 , ובמיוחד בדיון שהתפתח בו). את הבעיות עם הפלסטינאים יש לנסות ולפתור מתוך ראיית הווה כללית, ללא שימוש מוגבר במורליזציות המנפנפות באצבע השואה או כל דרישה 'ללמוד' מתופעה זו, וללא השוואת הישראלים ו/או הפלסטינאים לתופעה הנאצית. |
סוגיית ההשוואה לנאצים
