| החזקת נשק גרעיני לכשעצמו, מוסיף צרות וסיכונים מבית, יותר מאשר איום על האויבים הפוטנציאלים, מכמה סיבות: 1) מילשטיין ציין את חוקי מרפי, ואמנם, כל המדינות המחזיקות נשק גרעיני ואשר מפעילות כורים חשמליים מבוססי אנרגיה גרעינית, שלמו מחיר יקר על כך. לא בחינם באירופה קמו מפלגות הירוקים על בסיס נושא זה. די לעקוב אחר מה שפורסם בנושא, לגבי תאונות ונפגעים. לכן, מצרים, פקיסטאן ואולי אירן ישלמו מחיר יקר, מה עוד שרמת התחזוקה שם אינה עומדת בקריטריונים מערביים, במיוחד לא , באם לא יהיה שיתוף פעולה עם המערב. 2) מטרת הערבים , נצא מההנחה, שהם רוצים להשמיד את מדינת ישראל. אך שימוש בנשק גרעיני,יפגע בערביי המדינה והאיזור, כולל יש''ע, עזה, לבנון, סוריה, ירדן. די להזכר בפיצוץ החלקי של תחנת הכח צ'רנוביל, עד היכן הגיע הנשורת הגרעינית. 3) ראו ועקבו אחר הסכמים של רוסיה וארצות הברית לרצונן האדיר - לפרק את הטילים והפצצות הגרעיניות ואת הצוללות הגרעיניות. מדובר על חיסכון אדיר של משאבים והנה, מצרים העניה, פקיסטאן העניה, הולכות לבזבז הון עתק וליצור ביוקרטיה אדירה, מורכבת, מסובכת שבודאות של 100% פה ושם יקרו אסונות. 4) יש כיום אלטרנטיבות לא פחות מסוכנות ומזיקות ואולי יעילות: ישראל, נשענת במידה רבה על מי הכינרת. המצרים נשענים ב100% על סכר אסואן ומי הנילוס. האם הערבים, הסורים למשל, לא יכולים להרעיל את הכינרת בחומר רדיו-אקטיבי או חומר אחר? האם ישראל אינה יכולה לעשות מעשה דומה למי אסואן? סוריה עצמה נשענת על מקורות מים מתורכיה ובנתה סכרים גדולים שניתן להרוס אותם. לכן, מדובר כאן יותר על נשק ראווה, נשק של כבוד עצמי, נשק של יום הדין המשמש להרתעה הדדית. לכן, לסיכום, אין מה להיות מוטרדים מכך! |