| ומחזירה אותנו למגרש המזרח תיכוני מהם. מצב הפנים בעיראק הוא על סף תהום. האיבה בין הרוב השיעי המדוכא ומיעוט הסוני הגדול הוא תהומי. הכורדים מחכים לממש את זכויותיהם. משולש זה יתקשה להתמודד בחוקי משחק דמוקרטיים הזרים בינתיים לתרבויות המזרח התיכון.
גם בלבנון, דמוקרטיה לכאורה, כשלה לאחר שמיעוט שיעי גדול דרש את זכויותיו מקואליציית נוצרים-דרוזים-סונים. עוד נקודת חולשה היא מעורבותן של מדינות ערב/אסלאם אלו בענייני אלו, דבר המייצב את חוסר האיזון המקומי ומעצב את המשטרים הטוטליטריים הנדרשים לכוח לשם הגנת קיומם.
סוריה מעורבת בלבנון. אבל גם איראן, עם אינטרסים שונים. המאחד בין כולם הוא המאבק בציונות.
מצרים מתערבת בסודאן, בלוב, בתימן, בעיראק ובעוד מדינה או שתיים. עיראק היתה מעורבת בסוריה (רוב הזמן בניגול ממשל אסד) ובמלחמה באיראן. גם את כווית, המפרציות וסעודיה היא לא זנחה. קיים מתח בין מדינות מפרציות בינן לבין עצמן - דובאיי מול אבו דאבי. המעא''מ גם היא חשה אי ביטחון פנימי. לוב, ומצרים מוציאים הרבה מאמץ כדי לבחוש שם. אלג'יריה היא מלחמת שחרור אחת מתמשכת. צבא הברברים על ההרים עדיין ממשיך לטבוח באנשי הערים שלאורך החוף. מעת לעת יחסי מרוקו-אלג'יריה מתחממים - פעם לטובה ופעם לרעה. ומעל כולם הרש''פ - שם כולם מטים כתף לסייע לראש החץ התקוע בישבן היהודים. |