  
  
  
|
 |
|
||
  באשר לרקע האדום |
|||
|
|||
אני מקבל עלי בהכנעה את הנזיפה של PIT לנוכח צניחתי במיתלה במלחמת סיני. להגנתי אני יכול לומר שהייתי אז חייל בשרות חובה, ובניגוד לאמור על ידי מבקש טובתי PIT, ''שאיש לא לקח אותי לצנוח במיתלה בכוח'', נילקחתי גם נילקחתי בכוח הפקודה. כחייל בשרות חובה בשנת 1956 וכבוגר החינוך הקיבוצי שמוחו נישטף בחשיבות השרות הצבאי, אופציית הסרוב לשרת בצבא לא עמדה על הפרק. עם השנים, כאשר התחדדה תודעתי הפוליטית ועם פרסום המידע על שהתרחש מאחורי הקלעים לקראת מלחמת 1956, על הקנוניה שישראל רקחה עם שתי מעצמות אימפריאליסטיות שלא השלימו עם שקיעתן, חשתי, במבט לאחור, רגשי חרטה על השתתפותי במלחמה. אכן, ראשי המדינה והצבא אז, היו מוכנים לסכן את חיי במהלך ציני, מבלי שסיפרו לי ולחבריי את האמת. לאחר הסכם השלום עם מצרים, כאשר כוננו קשרי דואר בין שתי המדינות, שלחתי מכתב התנצלות לנשיא מצרים על שלקחתי חלק במלחמה ההיא ב-1956. עם השנים תיקנתי את חטאי העבר כאשר נימניתי ב-1982, לאחר פלישת צה''ל לבנון, עם מייסדי תנועת ''יש גבול'' וסרבתי לקחת חלק במלחמה ובפשעיה כמו גם בדיכוי האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים הכבושים. רן כהן ואנוכי היינו חברים בימי מלחמת לבנון באותה תנועה. הוא היה יכול להימנות עם מייסדי ''יש גבול'' אבל בחר בדרך אחרת. הגם שהצהיר על התנגדותו למלחמה התגייס אליה, שירת בלבנון כמג''ד והשתתף במצור על ביירות (בראיון למעריב אמר אז: ''יריתי אלפי פצצות על ביירות''). לאחר מכן התנדב לשרת שנה בקבע. מאז הוא ואנוכי חלוקים בצורה קוטבית בסוגיית הסרבנות לשרת בצבא הכיבוש. הנסיון של PIT להכניס למחלוקת את ההשתייכות האתנית, הוא נואל. גם רן ידחה אותו בבוז. שהרי היו זמנים בהם שנינו היינו חברים בשמאל רדיקלי חוץ פרלמנטרי ותמכתי בו בשורה של תפקידים. שנינו פנינו לאפיקים פולטיים מנוגדים, (גם כשהיינו חברים באותה תנועה), ועובדה זו היא הקובעת. המחלוקות חוצות זה מכבר קווים אתניים ועדתיים. אבל אם PITמאד יתעקש יש לי גם תעודת יוחסין מזרחית כשרה למהדרין שמגיעה אחורה עד לגרוש ספרד. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא נואל כלל לא |
|||
|
|||
לגבי היותו מיזרחי אני מכיר את העניין מבפנים וכתבתי דברים הרבה יותר מתונים מאשר הם במציאות. לגבי השתתפותו במלחמת לבנון גם יוסי שריד השתתף(רבין תמך בהידוק המצור על ביירות) ,כמעט כל איש שמאל ציוני השתתף ,ולא נראה לי שישנה אפשרות למצוא מנהיג אפילו במרץ שיהיה בעד סרבנות כפי שמפרשה ספירו. שוב פעם לספירו יש בעיה לזהות אינטרסים ,אינטרסים לאומיים במקרה הזה ,אפשר שהיה לו קל לזהות אותם לו היה מצליח להבין שלרוב אנשי השמאל שמתנגדים לשרת בצה''ל ,יש פרשנות שונה לחלוטין כאשר מופנה כלפי ציבור יהודי נשק. אותם אנשי שמאל מיצגים אינטרס שהוא לא פחות לאומני מאשר האינטרס הציוני. האינטרס שלהם הוא הלאום הפלסטיני. קל לזהות שלפעמים חלקם מבלבלים בין הלגטימיות של הלאומנות הפלסטינית לבין חוסר הלגטימיות של אותה השקפה לאומית ציונית שמזוהה כ''גזענית''. ההסתתרות מאחורי הכיבוש כאבי כל חטא ,אין לה מקום שעה שנרצחים ילדים נשים וטף בתחנת אוטובוס או במסעדה. הגנויים הרפים אף הם לא מסמנים את האמת שגם ללאומנות הפלסטינית יש ביטויי גזענות קשים. האינטרס הפלסטיני אינו עומד מעל האינטרס הישראלי יהודי ,אפילו שיש כיבוש ,אפילו שאין שויון בין כובש ונכבש ,אם בסופו של תהליך תצמח בחברה הפלסטינית הנהגה פונדמטליסטית הרי שאין טעם בנצחון על הכיבוש. הבעיה היא שזה מכבר אנו נתונים בתהליך של פונדמטליזים שכבש וכובש את כל החברה הפלסטינית ,נדמה לי שעראפת עצמו מיצג את התהליך הזה. זאת בעיה של אי-רצון לזהות את האינטרסים ואת המגמות שעומדות מאחורי המאבק הזה. הבעיה מתחילה ,כאשר הציונות מסומנת כגזענות ,וכאשר עצם הלגטימיות של ריבונות יהודית היא מעשה פשע נגד האנושות,בהפוך זה גם ביטוי לאנטישמיות. לא מכבר חיבקו טרוצקיסטים באירופה מנהיג איסלמי פונדמטליסטי ,זהו האות של הכניעה ,זה כבר לא עניין להביא קידמה ,זה לא מאבק בכוחות החושך ,זאת העדפה של לאום ערבי ,תוך כדי הפניית עורף ללאום היהודי. הסיבות הן די ברורות ,והאינטרסים מובהקים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי