|
הדיון מזכיר לי את הסיפור על ההוא שטבע בבריכה שעומקה הממוצע 20 ס''מ.
לדעתי הדיון מתפספס. כל הדברים שמזעזעים אותנו בענייני החינוך אינם נמצאים בבתי הספר המעולים. בתי הספר המעולים נמצאים באיזורים המבוססים כלכלית.
רוב צרות החינוך נמצאים במקומות שהמדינה אינה רוצה להשקיע. במקומות שההורים אינם מסוגלים לקנות חינוך אפור עבור ילדיהם. לכו לפריפריה, לכו לבתי הספר הטכנולוגיים מסוג נעמת, עמל ב, מרכזי הנוער למיניהם. לכו למגמות המב''ר והכתות התיגבור בבתי הספר המקיפים שיש בהם 15 כיתות בשכבה שרק שליש מהן ברמה ראויה (חלון הראווה של ביה''ס). דברו עם המנהלים שנוטלים את תקציבי התגבור הדלים של הילדים הזקוקים לטיפוח, וביחד עם ועד ההורים (בד''כ הוריהם של ילדי חלון הראווה הבית ספרי) מעבירים את התקציבים האלה להרכבים מיוחדים של התלמידים המצטיינים תחת כותרת שקרנית: ''חינוך למצויינות''.
כפי שאמרתי וכפי שלא אחדל להגיד: הכל מתחיל ונגמר בכסף. בלי כסף אין חינוך. המורים מצויינים. הם הציבור שעובד הכי קשה עם האוכלוסיה הכי בעייתית במדינה. הם אסקופה נדרסת של תלמידים והורים אלימים. הם משמשים ציבור להתעללות של מנהלים ומפקחים עם השתלמויות מוזרות ובלתי רלוונטיות לעבודת ההוראה והחינוך.
מעט נתוני אמת על חלומם הרטוב של שרי חינוך שאינם יודעים מהו חינוך, אפשר לראות בכתובת הבאה.
|
מערכת החינוך צריכה גם לחנך
