| הייתי רוצה להוסיף על דבריו הצודקים מאד של הכותב, במסגרת אותו כיוון מחשבה, כי לדעתי אין לאמץ את ההגדרה *הדתית-הלכתית* של 'יהודי'[1], משום שהיא שמה דגש חזק במיוחד על *ההזדהות הדתית* ופחות על תחושת ההשתייכות *הלאומית*.
בכך, מחד היא דוחקת החוצה אוהבי ישראל (כולל יהודים טובים אך אתאיסטים, למשל) ומאידך היא מכניסה פנימה שונאי ישראל, שהינם יהודים רק על פי ההלכה.
דוגמא לדחיקה החוצה של אוהבי ישראל - ישנם ילדים לא מעטים, שעלו לארץ מרוסיה עם הוריהם, כשהאם נוצריה בהשתייכותה הדתית (אך אתאיסטית בהשקפתה) והאב יהודי (ואפשר שגם הוא אתיאיסטי). הילד למד ביחד עם ילדים יהודים בבית ספר בישראל, ספג את תרבותה ואת מנהגיה, הוא מדבר עברית כשפת אם, חבריו הינם יהודים (חילונים) והוא מגדיר את עצמו כיהודי לכל דבר וענין. ילד זה, שהינו יהודי במהותו, אינו נחשב כיהודי על פי ההלכה, וזו תוצאה בלתי רצויה.
ודוגמא להכנסה פנימה של שונא ישראל = ילד שנולד לאם יהודיה (לפי ההלכה) ולאב מוסלמי. נהילד התגורר ביישוב מוסלמי, ספג את התרבות הערבית, שפתו היא ערבית והוא רואה את עצמו כמוסלמי לכל דבר וענין (ואפשר שהוא גם שונא יהודים). ילד כזה נחשב לפי ההלכה ליהודי, וגם זו אינה תוצאה רצויה.
לפיכך, כדי להגדיל את מספר היהודים בישראל מחד, אך רק את אלה שאינם שונאי ישראל מאידך, הייתי מציע להגדיר אדם כ'יהודי' לפי המבחן ההלכתי בשילוב עם מבחנים נוספים, לאומיים בעיקרם.
__________ [1] שאלה נפרדת וחשובה היא השאלה, מתי ראוי שתהיה בכלל השפעה כלשהי להשתייכות הדתית/לאומית. האם, למשל, הזכות לקבל קצבת ילדים (או הטבה אחרת) צריכה להיות תלויה בכך? |