  
  
  
|
 |
|
||
  קצת הפתעת אותי, אליצור. |
|||
|
|||
בשביל מה להתעסק בשאלה מה היה ומה לא? אין לנו מספיק עניינים דחופים להיום? גם אני נושא עמי זכרונות מאותה תקופה, אז מה? למי זה מועיל ואת מי זה מעניין? הנושא שהעלית חשוב מאד אם כי לעניות דעתי זה רק אחד הסימפטומים לחולי האנוש של המדינה. באמצעות ספר החוקים שולטת המדינה באזרחיה שליטה שספק אם ניתן למצוא דוגמתה באיזושהי מדינה בעולם. לאחרונה, בשיחה אקראית עם חברים מישהו תיאר את הרגשתו במלים: המדינה מחזיקה אותי עם יד אחת שלה בכיס שלי והיד השניה בגרון שלי. והכל על פי החוק כמובן. חוק החינוך, כמו החוקים האחרים, יסודו בהנחה של המעמד השליט כי הוא יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו. בכך נותרה לנו האחריות הפלילית בלבד כי את האחריות הערכית נטל לעצמו המעמד השליט. הגיע הזמן שנתעורר מהתרדמת ונבין באיזו מערכת אנו חיים. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קצת הפתעת אותי, אליצור. |
|||
|
|||
לק''י זה נכון ניסים, הבעיה אינה מה היה לפני חמישים שנה - לא התכונתי לעסוק בזה כלל. השאלה מה קורה היום. חינוך הילדים זה אחד הדברים האקוטיים שנוע לכל משפחה - המדינה ממרת את חייהם של ההורים בתחום הכל כך רגיש הזה. אינני מדבר על משהו מהעבר אלא על נסיוני האישי ונסיונם של עוד רבים רבים ואני חושב שאצתה ביניהם היום. את הבעיה הזו מציע מליטון פרידמן לפתור. ומשהו ממש קרוב נמצא בהלכות תלמוד תורה של אדמו''ר הזקן. אליצור | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי