  
  
  
|
 |
|
||
  תגובה/תוספת לאורי |
|||
|
|||
דברי נתנאל לורך מעידים על מציאות בהחלט לא בריאה,המעידה על נטיית ''שרי- צבא'' להקים לעצמם גלי- עד,כמעט פסל- ככר בלתי נראים,כמו אלה המוחשיים של נפוליון הדוהר על סוסו,נלסון בככר טרפלגר ועוד.... ולעניין: חברי שמואל אוחנה ז''ל מלוחמי תש''ח ומקימי חטיבת- גולני, היה מפקד הפלוגה המסייעת של אחד הגדודים,כשמשה דיין ז''ל היה אלוף פיקוד הצפון. דיין הורה להרוס את בירעם והמשימה הוטלה על שכמו של שמואל.הוא היסס ודרש פקודה בכתב ולהפתעתו קיבל אותה. פעמים רבות ראיתי במו עיני את המסמך הקצרצר בחתימת דיין....שמואל שהשתחרר והיה סא''ל במילואים וממקימי קרית-שמונה,סגן ראש העיר וכיו''ב,סרב למסור לי העתק או לפרסם את המסמך ובכך לסיים ''עם הוכחות'' לפחות חלק מהויכוח ההיסטורי סביב עקירת-הריסת בירעם ואיקרית. בשלב מסויים ניסיתי לבדוק אם לפקודה,המודפסת במכונת כתיבה,יש העתקי ארכיון,בחזקת דואר-יוצא ,או רישומת כל שהיא ונתקלתי בחומה. כאשר השתחררתי מצבא הקבע נותרו בידי מאות מסמכים לבנונים ואחרים מדרום-לבנון שאספתי ביזמתי בגלל ''שגעון ההסיטוריה'' וכן יומנים ועוד ועוד...הצעתי החומר לצבא ללא תגובה ולבסוף לפני שעזבתי לחו''ל העברתי ארגז גדול וגדוש לאוניברסיטאת תל-אביב לפרופ' רבינוביץ. יומני מבצעים שתיעדו את תולדות מעורבתנו בדרום-לבנון נשארו מוטלים במפקדה, כי בפיקוד הצפון לא רצו אותם (מסיבות כמעט מובנות...) והמתינו למישהוא מארכיון צ.ה.ל ''שיזוז''..... אינני יודע אם יורשי בתפקיד,אל''מ מאיר דגן טיפל בחומר, או אם היה מודע לקיומו?אך מה שבטוח הוא שחומר רב ערך על תולדות יחסינו עם דרום לבנון, חלקו עוד משנות החמישים והשישים,שקבלתי מלבנונים- לא טופל וספק עם הועבר לארכיון! | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אין בצה''ל מחקר היסטורי ואת המחיר כולנו משלמים |
|||
|
|||
אלוף מישנה (מיל.) ניסים סלומון, בעבר סגן קצין חינוך ראשי, היה ראש מחלקת היסטוריה בצה''ל במשך חודש וחצי בלבד. ב- 1981 הציע לו ראש מחלקת ההדרכה במטכ''ל, האלוף אמיר דרורי, לקבל את ראשות מחלקת היסטוריה ''כדי להציל את מחקר מלחמת יום-הכיפורים'', כדבריו. סלומון סיפר שעל מכתב ההמלצה של דרורי כתב מישהו: ''שמאלן'', ואריאל שרון (שהיה אז שר החקלאות) רץ מיד אל ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין ולחץ עליו לבטל את המינוי הזה. בגין ביטל. בתקופה הקצרה של שהותו במחלקת היסטוריה עיין סלומון בחומר על מלחמת יום-הכיפורים ונוכח לדעת שאי-אפשר לקיים מחקר רציני על-פיו. בסופו של דבר כתב ד''ר אלחנן אורן, איש המחלקה, מה שכתב על מלחמת יום-הכיפורים, וספרו נגנז לא בגלל רמתו הירודה אלא בגלל רגישויות של בעלי עניין. במיוחד דרשו לגנוז אותו חבריו של הרמטכ''ל דוד אלעזר, מפני שכתוב בו כי הוא, ולא האלוף שמואל גונן, היה אשם בפריסה הדלילה של כוחות צה''ל סמוך לתעלת סואץ כשפרצה המלחמה. אחרי מלחמת יום-הכיפורים העסיקו את הציבור, בין היתר, שתי שאלות: מדוע רק אחת משלוש האוגדות שחנו בסיני היתה ערוכה מול האויב בפרוץ המלחמה? ומדוע ההיערכות של האוגדה הזאת היתה לקויה? ''ועדת אגרנט'' הטילה את האחריות על גונן והמליצה להדיחו מתפקידו. אורן כתב ש''וועדת אגרנט'' טעתה. ספרו נגנז. בתודעה הציבורית ממשיך גונן להצטייר כ''איש הרע'' של המלחמה (ותודעה זאת התעצמה בעזרת מחזה מצליח), ואלעזר כקורבן שלה. עדות זו של אל''מ (מיל.) ניסים סלומון מחזקת את טענתי, שבמחקר היסטורי במסגרת צה''ל, אמפיריות ואובייקטיביות הן מצרכים שאינם בנמצא, ואילו שיפוטים ערכיים והעדפות סובייקטיביות הם נורמה מובנית. מחקר היסטורי בצה''ל אינו אלא סדרת פרשנויות של בעלי שררה, שהתיאוריות המדעיות, ומתודות המחקר ושהיושר האינטלקטואלי, מהם והלאה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי