|
ליחסי הגומלין בין הפרקליטות והיועץ המשפטי. פורמלית למיטב ידיעתי, היועץ המשפטי הוא מעל לפרקליטות, אבל בפועל מאחר ומינויו של היועץ המשפטי הוא לתקופה מוגבלת ולעתים קרובות הוא גם לא בא מתוך המערכת, זה מעמיד את הפרקליטות בעמדת יתרון. כך שהרבה תלוי באישים עצמם ובמידת ההחלטיות שהם מגלים.
למשל בפרשת בר-און בתקופת נתניהו, רובינשטיין שהיה חדש בתפקיד היועץ המשפטי, החליט לסגור את התיק בניגוד לעמדתה של ארבל (היום מוכרים את הלוקש שארבל החלחיטה על סגירת התיק על מנת להראות ש''היא לא תמיד מגישה תביעות כשאין בסיס'', אבל זה שקר. צריך רק לקרוא את העיתונים מאותה תקופה). אז עוד לא היתה לארבל החוצפה לצאת בגלוי נגד הממונה עליה ולפרסם בעיתונות את חוות דעתה כפי שהיא עשתה לאחרונה בפרשת מזרחי.
פורמלית, עד כמה שאני מבין, לרובינשטיין היתה מלוא הסמכות להורות על פתיחת חקירה נגד ארבל. מדוע הוא לא עשה זאת? שאלה טובה. אותה שאלה עלתה גם בפרשת מזרחי, כשלמרות הממצאים החמורים אתם הוא הסכים, הוא נמנע מלדרוש את העמדתו לדין.
אל תשכח שגם רובינשטיין עצמו נושא קופה של שרצים - הסיפור שהבאתי כאן בפורום לפני זמן לא רב, על הניצול של מתמחה במשרדו לעבודות פרטיות, הוא דוגמא אחת שהתגלתה. מה עוד יש שם אף אחד לא יודע. סביר להניח שבין השיקולים שלו לא לפתוח תיק נגד ארבל היתה גם העובדה שזה יכול לחזור אליו כמו בומרנג. אבל לך ותנסה להוכיח את זה.
אתה ניצב כאן בפני מערכת סבוכה של ''שמור לי ואשמור לך'' שקשה מאוד לרדת לעומקה.
ועדיין כלל לא התייחסתי להיבטים הפוליטיים שנוסף על כך שהם תורמים לעיוותים, הם גורמים לכך שכל נסיון לבקר את הנעשה מוריד עליך גל של חרפות וגידופים.
תסתכל רק על התגובה של מוישלה שלנו - בביקורת שלי על ארבל ציטטתי מפיה ''איש ציבור'', והוא מגיב מייד ''שקר'', ''סילוף'', ''הולכת שולל ביודעין'' ועוד כהנה וכהנה, וכל כך למה? כי היא אמרה ''עובד ציבור''. |
דויד, אני לא המומחה הכי גדול
