|
ההקדמה להחלטה 242 מדברת באופן כללי על כך שאין זה קביל לרכוש שטח באמצעות מלחמה.
אולם לכל מדינה עומדת זכות ההגנה העצמית עד להתערבותה של מועצת הביטחון בנידון, ולכן כן אפשר לטעון שרכישת השטחים הללו נעשתה במלחמת מגן צודקת.
מה גם שההחלטה מדברת על נסיגה מ''שטחים'' שכבשה ישראל בסכסוך האחרון (הדברים נכתבו בנובמבר 1967, והכוונה היא למלחמת ששת הימים)- ולא מ''השטחים'' או מ''כל השטחים''.
בנוסף, קיימת התניה שהנסיגה תתבצע אל גבולות ''בטוחים ומוכרים'', ומכיוון שגבולות 1949 לא היו בטוחים וודאי וודאי שלא היו מוכרים (ועל כך הרי מסכימים בראש ובראשונה הערבים) - אין מדובר בנסיגה שרירותית לקווי 49'.
עמדתן של ממשלות ישראל בראשות בגין (בסוף דרכו) ושמיר היתה כי ישראל נסוגה מ-90% מ''השטחים'' - דהיינו כל סיני וחלק קטן מרמת-הגולן, מה שבהחלט עונה ברמה סבירה על המינוח המעורפל ''שטחים'' - ולכן היא איננה מחוייבת לנסיגות נוספות - ובכך מילאה את חלקה בהחלטה 242.
כמובן, כמו תמיד - עצם קבלת ההחלטה היתה טעות, אך אם כבר רוצים אנו להתדיין בגבולות ההחלטה - הרי לנו מוצא מכובד. |
אפשר תרגום לעברית?
