|
וגם תוספת קטנה:
אנו מצויים בנקודת זמן שבה תרבות האיסלם עדיין לא השכילה להודות במהות האל-מוסרית (ואם תרצה, התת-אנושית) שבה והתרבות הנוצרית כבר נואשה מלהגשים את המהות העל-אנושית שבה, אך עדיין אינה כופרת בה מעיקרה אלא מחפשת לעצמה, בהתחסדות צדקנית, 'קורבן' להגשמתה. ''הגדרה עצמית'', ''סובלנות'' ו''שלום של אמיצים'' - הם איפוא מטבעות לשון חילוניות-לכאורה, שבאמצעותן מבקש העולם הנוצרי מיהודי זמננו לגלם עבורו את התפקיד הנשגב של אוהב שונאהו, תפקיד שאותו לא הצליחו הנוצרים לגלם בעצמם - ולא בכדי. זוהי אחת מאותן משימות מוסר נוצריות בלתי אנושיות, שההתנערות מהן, אם אינה מודעת, תבונית ו'רשמית' - מלווה יסורי אשם במקרה הטוב, התפרקות מוסרית קשה במקרה הרע וחיפוש שעיר לעזאזל במקרה הנדון. |
תודה לראובן על התגובה
