|
בעלת המעלה, האמונה הגדולה והנשמה היתירה. איני יכול שלא לראות את נכונות דבריך. בדברי הצבעתי, מכל מקום, על חשיבות הגיוון, לעומת החד מימדיות. וכן עניין ההגשמה, הנמצאת גם בתהליך ובכל שלב חלקי, ולא רק בבחינת תוכנית גדולה שנמצאת, בבחינת אוטופיה, כנקודת קצה, בסוף. לדעתי, משגה ''אוסלו'' שכתבתי עליה כאן, הינו גם רוחני/אמונתי - הנסיון להציב תוכנית גדולה ואוטופיסטית בקצה ''הדרך'', תוך נסיון לפתירת כל הבעיות ''אחת ולתמיד''. זהו המשגה שניתן לכנותו ''אוטופיזם קצה''.
מדבריך אני מבין שכתיבתי נראית לך חוטאת הן ב''אינטלקטואליות יתר'', בבחינת ''אני ואפסי עוד'', וכן כתיבתי הביקורתית, הנראית לך חסרה מאד את החיוב שבשמחה. איני יכול שלא להעריך את ההבנות הפסיכולוגיות העמוקות מים והחדות מאד הנמצאות במקורות (זהו תחומי בראש וראשונה), ואני שואל עצמי תכופות מדוע הבנות חכמות וגדולות אלה אינן מגיעות לכלל הציבור בלשון פשוטה לכל נפש. |
למר ישעיהו: אכן, או חברותא או מיתותא, ודמות המופת
