|
כשאני מדבר על מסורות איכרים אני מתכוון לקבוצות אוכלוסיה שיושבות מזה 500 שנה על אדמותיהן ומטפחות מסורת איכרית, הרחוקה מרעיונות המודרניזם או הקידמה לשמה, לפחות במודל האירופאי.
לא לחינם טען הימלר שהדם 'הארי הטהור' ביותר מצוי בקרב שכבות האיכרים אשר 'אינן מזוהמות' ברעיונות דקדנטיים וברצון למודרניזם, שלא לדבר על קירבתן הבריאה אל הטבע במובנו הפאנתאיסטי של מושג זה. שכבת האיכרות ברחבי אירופה שיתפה על פי רוב פעולה עם כל כוחות הריאקציה האפשריים, מסיבות שונות ותואמות תקופה.
היהודים בגלות, על תקן 'עם הספר והקופה הרושמת' היו אולי סוחרים מצטיינים או בנקאים ומלווים בריבית ממולחים - אך כתוצאה מאיסור רכישת אדמות לא התפתח ענף האיכרות אצל קבוצה זו, ו'חיסרון' זה ביקשה הצינות לתקן, על ידי יצירת אדם חדש וזקוף, אשר יהיה קשור בטבורו לאדמתו. בין אם היה זה הברון (ושימי לב עד כמה מגוחך העניין שקפיטליסט בנקאי יהודי מהגולה מתעסק ברעיונות 'איכריים' לכאורה) או הוגי הציונות הראשונים - שאפו כולם להתחבר חזרה אל הקרקע בארץ חמדת, ורצוי בתהליך מהיר ועשיר פאתוס כיאה לחברה שמקדשת עקרונות מסוג דת העבודה ומנסה להדביק פיגור טכני של מאות שנים.
הדבר היחידי שאנשי העליות השונות הקימו לאורו של רעיון זה היה אכן חקלאות לתפארת, אולם ייתכן שד''ר מילשטיין צודק וכי כלכלית היתה ישראל חייבת להתפתח גם בכווני טכנולוגיה מתקדמת כיפן, או בכווני עסקאות כספיות בינלאומיות, כדוגמת שווייץ.
נקודה למחשבה. |
לא מדויק
