|
בישראל, ורק כדי להרגיע את שמאלננו היקרים בבוקר נעים זה, זה לא ''בגלל הכיבוש''. החברה הישראלית היא חברה דינמית, בה הפילוגים האורכיים גוברים על החלוקה המעמדית הרוחבית, כדומה לחברת מהגרים דינמית.
הפילוגים האורכיים יוצרים פילוכים בחברה באופן שיוצרים מתחים ואלימות חבויה ומתפרצת. העליה הרוסית של העשור האחרון הביאה לצד ברכה ותקווה גם ספחים דפקטיביים של שיכרות, אלימות, ניהיליזם וכתיות. אלא מייצרים מתחים במפגשים האין סופיים בין פילגי החברה, ומכניסים מימד חדש של אלימות שלא היתה ידועה במקומותינו לפני כן. אותה אלימות מלווה בשיכרות.
אל מול זה אנחנו צריכים להתמודד ולהגן על ילדינו. במרבית המקרים אלימויות הדדיות לא חורגות את קו האלימות המסוכן, זה מטבע החיים. ילדים מאיימים, משפילים, מציקים, כמעשי ילדות והאחרים יכולים להתמודד מול התופעות הרגילות האלה ולאסוף כוח לאחר שהצליחו להתמודד בהצלחה עם מעשים אלה המופעלים נגדם.
במקרים קיצוניים, שהם בכל זאת מיעוט המיקרים, יש פעמים שילדים מתגוננים חייבים להחזיר באלימות סבירה ושוות תגובה רק כדי להגן על עצמם או להעביר מסר לתוקפן שאין דרכו תצליח. זה סביר והגיוני. בכל מקרה המורים וביה''ס צריכים לטפל בתופעה, כללית ונקודתית, כדי לכופף את גב האלימות שנולדת עם המתחים הסוציולוגיים שמחוץ לכותלי ביה''ס.
לכן צריך לבחון למה כוונתינו כשאנחנו אומרים שבעבור אלימות המופעלת נגדנו אנחנו צריכים להתגונן באלימות סבירה שיש עימה צורך והגיון. המגן על עצמו בכח אינו אלים. ומאחר שמרבית בני האנוש אינם אלימים מטיבעם, אני חושב שיש להישאר עם נוסחה זאת. |
בעשר השנים האחרונות גברה האלימות בבתי הספר
