|
ולא מנהיג המפלגה. כל העם התגייס כנגד האוייב החיצוני וסטלין נהג כאחד המנהיגים הלאומיים עלי אדמות תוך הזנחת ה'מהפיכה הסוציאליסטית'. יחד עם זאת עין אחת היתה פקוחה ו'יום שאחרי' והוא גם נהג במהלך המלחמה לחסל אוייבים פוטנציאלים. ואכן כשנסתיימה המלחמה המפלגה שבה להתנופף מעל העם והמדינה הרוסית.
צריך לזכור שסטלין היה מנהיג פנאטי על גבול השיגעון. גם בימי המלחמה נמשך הטרור הפנימי לאבטחת שלטונו, גם שלא ידוע שהיה איום עליו. מתנגדים פוליטיים גויסו לגדודי עונשין, שקיבלו משימות כפינוי שדות מוקשים, והסתערויות חסרות תוחלת. גדודים של אן.קה.וו.דה. הוצבו בעורפם של הכוחות הלוחמים על מנת למנוע נסיגה, באמצעות ירי בנסוגים. חמור מכל היה יחסו של סטלין אל חייליו שנפלו בשבי. למרות מספר השבויים שהיה מיליונים אחדים, לא התקבלו החוזרים מן השבי בברכה ובהבנה, כי אם בחשדות ובמעצרים. אנשים אלו ''סומנו'', ונשלחו לרוב לחינוך מחדש ב'גטלאגים' במזרח. בתחילת המלחמה חיסל סטלין המוני מפקדים צבאיים איכותיים כי חשש בנאמנותם אליו. |
סטלין במלחמה היה מנהיג העם
