| נולדתי פה שנים אחדות לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. איש לא שאל אותי אם אני רוצה להיוולד תחת שלטון המנדט הבריטי ואיש לא שאל אותי אם אני רוצה שהמנדט הזה יהפוך בחלק מהשטח למדינת ישראל. אני הייתי כאן לפני המדינה; בחלק חשוב מילדותי חיו כאן פחות משש מאות אלף יהודים. הכרתי בילדותי מעט מאוד יהודים דתיים והקשר העקרי שלי למדינה הוא מכוח היותה תבנית נוף הולדתי ולא מכוח של מה שאתה מכנה ''אורח חיים יהודי''. השפות שאותן הרביתי לשמוע בילדותי היו עברית, יידיש, אנגלית וערבית. במלחמת העצמאות חדלו האנגלית והערבית להיות שפות מדוברות בסביבה שבה גדלתי ומאוחר יותר נדחקה, כידוע, לקרן זווית, מכוח הטיפשות השלטונית של המדינה החדשה, היידיש - וכך הפך ציבור גדול של ילדים לחד-לשוני, לטוב ולרע - כשם שדברים רבים קרו או נעשו פה בראשית הדרך לטוב ולרע, לעתים מחוסר נסיון, לעתים מחוסר סובלנות ולעתים סתם מתוך שיקולים קואליציוניים צרי מוחין שנעשו לצורך השעה והפכו לכרוניים (כמו למשל אי הפרדת הדת מהמדינה) או שיקולים בטחוניים מופרזים (כמו חוקי ההגנה לשעת חירום, שבאופן אבסורדי מקורם בשלטון הזר אשר נגדו התקומם היישוב).
אינני יודע מה גילך ואם נולדת כאן לפניי או הגעת לכאן אחריי; אינני יודע אם אתה סובל מרגש נחיתות או מרגש עליונות, שהם, כידוע, שני צדדים של אותו מטבע; אינני יודע מה מקור הפוביה שלך מהישראליוּת שהתהוותה כאן כמעט באורח פלא, ושאותה אתה מנסה לעוות בכל מיני טיעונים אי-רציונאליים;
אבל מעל ומעבר לכל אלה - אינני יודע באיזו זכות אתה שולח אותי להגר לאירופה או לאחת המדינות המוסלמיות.
לדעתי ולהרגשתי אתה הוא זה שמתאים לו להגר מכאן. צר לי עליך. |