פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה לדוד סיון, 16/07/04 6:59)
אריה, זהו מאמר שמוסיף כבוד לפורום
מ. צביאלי (יום שישי, 16/07/2004 שעה 7:37)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אכן אכן,דוד סיון,אין אצלנו הרבה כאלו שמוסיפים כבוד לפורום זה או אחר.
אבל,אריה,שהערכתי אליו בלתי מסוייגת הואיל לעיין וללמוד את הנושא על קוצי יודי''ו ,על תגיו ועל כתרי אותיותיו. מי יתן והיו אלו המנהיגים הנושאים והנותנים,המייצגים והכותבים בקיאים במשנתם כמו אריה.
לפני שהוא יענה ,וברשותו אנסה לענות,ברשותך:
1. כבר אמרתי.
2. אכן כך,עמדה ברורה,משנתו קב ונקי מנופה שבעתיים.
3. אכן,מאמרים כאלה חייבים לעורר הרבה מחשבות למי שלא נגלו לו רזי המחשבה הערבית והאוכלוסיה בה אנו חיים היום. בעברית קלה,קרי: המנטליות.
א. זה הוא יענה,אבל ג'וסף פאראח אמר את זה לא פעם (ערבי-נוצרי-אמריקאי).
ב. האדם ברחוב הפלשתינאי שמעודד הרג אצל המדינה הנותנת חסות..אין לא זכות להגדרה עצמית.פשוט כך..(אריה כבר יוסיף עוד כמה מחקרים בנושא).
ג. כל ערבי שעימו נפגשתי ,אפילו הנחמדים האלה,אומרים שמי שלא היה כאן,או שאבותיו לא היו, לפני 1917 אין לו זכות להיות כאן.
דומני שהנושא הזה הופיע בהרבה מאמרים והצהרות שנתנו על ידם.
יתר על כן,ואוסיף מעט נופך משלי,כל השתלשלות העניינים מאז הצבתו של סיר הרברט סמואל בשנת 1920 כנציב העליון של ארץ ישראל נדונה לכשלון חרוץ כי הוא ,למרות אהדתו,דבק ב''הצהרת בלפור'' כמעט על קוצו של יו''ד. כתוצאה,הספר הלבן הראשון ע''י סיר ווינסטון צ'רצ'יל המגביל את העליה היהודית,הספר השני בשנת תר''צ (1930) אחרי פרעות חברון (1929)והשלישי (1939)אחרי פרעות תרצ''ו (1936).
הנה סקירה שאספתי כאן והוספתי מעט עליה:
הרברט סמואל דאג לפייס את הערבים, (אחרי הפרעות של שנת תרפ''א) שהתרעמו על יחסו החיובי לבית הלאומי.
מדיניות האיזון של הנציב באה לידי ביטוי בצעדים הבאים:
1. הוא דאג להצהיר כי הבית הלאומי לא יפגע בזכויות הערבים.
2. הוא העניק חנינה לפורעים הערבים במאורעות 1920.
3. הוא מינה את חאג' אמין אל חוסייני, גדול אויביה של הציונות, למשרת ה''מופתי'' של ירושלים.
4. לאחר מאורעות 1921 נכנע ללחץ הערבי והפסיק לכמה שבועות את העלייה היהודית- למרות ההצהרה.
5. חילק אדמות לערבים בעמק בית שאן, אדמות שלאחר מכן ניקנו ע''י היהודים בכסף מלא.

''הסכמי תרע''ט''
לאחר מלחמת העולם הראשונה בלטו בקרב התנועה הלאומית של ערביי ארץ ישראל שתי מגמות:
- נסיון הידברות בין מנהיגי התנועה הלאומית הערבית לבין התנועה הציונית.
- טיפוח חלום ''סוריה הגדולה'' (שתכלול את ארץ ישראל) בראשות מלך ערבי עצמאי.

המגמה הראשונה באה לידי ביטוי בפגישתם של וייצמן ושל פייסל, בנו של חוסיין מנהיג ערביי חצי האי ערב בסוף 1918, וחתימת הסכם ביניהם בינואר 1919. פייסל היה מעוניין בשיתוף פעולה עם הציונות, לא משום שאהד את הציונות, אלא משום שהאמין כי טמונים בה ''כוחות אדירים'' והשפעה, העלולים לשרת את האינטרס הערבי, כלומר, הפעלת לחץ בינלאומי לממש את עצמאות הערבים במזרח התיכון, וזאת תמורת הכרה ערבית במדינה יהודית, בעליה ובהתיישבות.
התנועה הלאומית הערבית מיהרה להתנער מן ההסכם של פייסל בטענה כי לפייסל לא הייתה שום סמכות להופיע בשם ערביי ארץ ישראל.
הספר הלבן- תרפ''א -נכתב ע''י ווינסטון צ'רצ'יל
''הספר הלבן'' - תכנו ומשמעותו
''הספר הלבן'' פורסם ב- 1922 והיה הראשון מבין שלושת ''הספרים הלבנים'', שפרסמה אנגליה עד 1939. ב''ספר הלבן'' נקבעו מספר עקרונות:
א. בריטניה לא תסטה מהתחייבותה להקים בית לאומי ליהודים, שכן היהודים יושבים בארץ בזכות ולא בחסד. עם זאת אין לערבים ממה לחשוש, שכן בריטניה מכירה בזכויותיהם ותדאג שלא כל ארץ ישראל תיהפך לבית לאומי, אלא רק חלק ממנה.
ב. העלייה היהודית לארץ תותנה בכושר הקליטה הכלכלי של הארץ, כדי שמספרם הרב של העולים לא ייפול למעמסה על תושבי ארץ ישראל ולא תפגע בעבודת תושביה.
ג. ארץ ישראל המזרחית, שהייתה עד עתה חלק מן המנדט הבריטי בארץ ישראל, נקרעה מארץ ישראל המערבית והפכה להיות עבר הירדן - מדינה ערבית תחת שלטונו של עבדאללה. צ'רצ'יל עשה זאת הן משום שרצה לקיים את ההבטחה שניתנה לחוסיין, מנהיג ערביי חצי האי ערב ב- 1915, בדבר מסירת ארץ ישראל המזרחית לידי בנו עבדאללה, והן משום ששאף לבלום את רעיון ''סוריה רבתי'' על חשבון עבר הירדן.
ד. הממשלה בלונדון תהא רשאית לרדוף את החוגים, שלא יהיו רצויים מבחינה פוליטית.

בריטניה ביקשה את הסכמת ההסתדרות הציונית ל''ספר הלבן'' ובין השאר להוצאת ארץ ישראל המזרחית (עבר הירדן) מתחומי הבית הלאומי היהודי. אנשי ההנהלה הציונית בלונדון, ובראשם וייצמן, התלבטו ביחס לאישור סעיפי ''הספר הלבן'' ובסופו של דבר החליטו לאשר אותו. משלחת ערבית, ששהתה באותה עת בלונדון, דחתה את סעיפי המסמך, הפסיקה את דיוניה עם ממשלת בריטניה ושבה לארץ
ישראל.

לסיכום - ''הספר הלבן'' של 1922 אישר אמנם את מימוש הצהרת בלפור וקבע את זכותם של היהודים לשבת בארצם בזכות ולא בחסד. אולם הגבלת העלייה תיצור תקדים מסוכן לממשלות המנדט הבאות, שיחפשו תרוץ נוח לבלום את העלייה. ערביי ארץ ישראל מצדם למדו את הלקח: מאורעות דמים מהווים סיבה טובה להפסקת העלייה היהודית או להאטתה. בשנות ה- 20 וה- 30 תגבר התנגדות הערבים למפעל הציוני בארץ ישראל. ההתנגדות תישא אופי אלים ותשפיע על המדיניות הבריטית.

בסך הכל היתה כאן מגמה לרוקן את הצהרת בלפור מתוכנה ואומות העולם קרי:,הבריטים אז (וגם היום) והאמריקאים מאז קום המדינה, הרגישו שהם יכולים להכתיב מהלכים ומדיניות לממשלות ישראל ע''מ לא ''להרגיז את הערבים'' ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
הערבים כבר ''התרגלו'' שמאז ימי הרבט סמואל ואפילו מקודם,כשיראו שיש איזושהיא ''תזוזה'' בנושא ישוב הארץ הם יארגנו איזה פוגרום ואומות העולם יגיבו בהתאם. (בלימת העליה, מתן דמי ''לא יחרץ'' לערבים וכן על זה הדרך)
_new_ הוספת תגובה



טוב שהזכרת את ג'וזף פארח
יובל רבינוביץ (שבת, 17/07/2004 שעה 2:06)
בתשובה למ. צביאלי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

טוב שהזכרת את ג'וזף פארח.
זהו ערבי אמריקאי פרו ישראלי הכותב מזה שנים על שלל נושאים, לא רק בענייני המזרח התיכון.

הוא חד משמעי בדעתו: אין עם פלשתינאי. הוא כתב זאת מספר פעמים, למשל כאן: http://www.worldnetdaily.com/news/article.asp?ARTICL...
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי