  
  
  
|
 |
|
||
  טובלים ושרץ בידם |
|||
|
|||
ישראל לא הביאה בפני בית הדין בהאג שום נימוק, שום הסבר, שום טענה ושום אמירה להצדקת פעולותיה. בהיעדר כל טענה נגדית, בית המשפט קבע את אשר קבע. ואגב, לדעתי הימין בישראל שמח על הפסיקה כי בהגיונו המעוות מצב של העולם כולו נגדנו הוא מצב טבעי ונכון. אבל זו כבר אופרה אחרת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| טובלים ושרץ בידם |
|||
|
|||
אין לי טענה ממשית נגד כך ש''ישראל לא הביאה בפני בית הדין בהאג שום נימוק או הסבר, שום טענה ושום אמירה להצדקת פעולותיה''; אני משער שמדינות אחרות היו מתנהגות בדיוק ב- raison d'être דומה, אך ללא כל הבכיינות והרמיזות של מאחורי הקלעים כבמקרה זה, שכמובן פועלות על רמזים ותחושות בטן שהנה ''העולם כולו נגדנו'', וכי האנטישמיות שבה ומרימה ראש. הבעייה הישראלית נעוצה בדיסוציאציה הלאומית הנהוגה במחוזות ארץ החלב והדבש, לפיה דחיית התוואי כמוהו כדחיית הזכות לבנות גדר/חומה מכל סוג שהוא על הטריטוריה שלך, ולא היא. זוהי אולי גם הסיבה שמיד לאחר הקראת גזר הדין פתחה ישראל במתקפה שניסתה ליצור טישטוש מכוון בין שאלת הגדר לשאלת התוואי, תוך שהיא משתמשת בחמשת צירי ההסברה שהובאו במאמר. זוהי גם הסיבה שישראל נתפסת באירופה כמעין קוזק נגזל פאר אקסלאנס, וזהו גם התימהון האירופאי הגדול שכל שאלה בכיוון התוואי בה נבנתה מערכת זו זוכה מיד בישראל לתגובה כאילו המדובר בזכות לבנות גדר או לא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טובלים ושרץ בידם |
|||
|
|||
אכן העולם כולו שונא יהודים. תסביכי הנחיתות שלך ורצונך בעולם קוסמופוליטי ללא עמים ומדינות מונעים ממך להתמודד עם המציאות הזאת. המשפט בהאג היה כמו משפט דרעי.קודם כל סימנו את המטרה,החליטו מה יהיה פסד הדין ואז חיפשו את ההסבר המשפטי. טוב עשתה ישראל שלא התגוננה בפרסה הזאת.הגשת מסמכים והתייחסות של ראש הממשלה היו טעות.היה מקום להתעלמות מוחלטת מהמשפט.היה מקום לנתק את היחסים עם המדינה שנתנה לחרפה הזאת להתנהל בתחומה. וצודק אריה פרלמן,השאלה הבסיסית היא ''למי שייכת האדמה''. בישראל עצמה,קיים ויכוח בין אלה הרואים בנוכחות יהודית זכות אבות מקראית לבין אנשים כמוך הרואים בזה מחווה הומניטרית שהעניק הפריץ ליהודים ברוב חסדו. מכאן,נובעת אמונתך כי ליהודים הזכות לחיות היכן שהפריץ חושב שמותר ואסור ליהודים לחיות היכן שהפריץ חושב שלא צריכים להיות יהודים. גלותיות מתרפסת מהסוג הישן והטוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טובלים ושרץ בידם |
|||
|
|||
צחי. במקום אחר כתבתי על תסמונת הפריץ בהשראת השיר של חוהל'ה אלברשטיין הנמשל ברור כשמש בצהרים. ''האם ראית את הסוס הנהדר הזה? רוץ אל היריד מהר וקנה לי סוס כזה עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב'' כך אמר לו הפריץ, למושקה הסייס ונתן לו מאה רובל שייצא מיד. הולך לו מושקה ליריד ואוי איזה מזל ליד פונדק עומד לו גוי עם סוס לבן כנ''ל עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב והגוי, בחור צעיר, ניצב לו והוזה ומתחת לשפמו הוא שר ניגון כזה: אי-אי-אי... ''נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה'' כך אומר לו מושקה, והגוי- בפיו תשובה: ''תשלם לי קודם כמו שמקובל מחירו של הניגון הוא חמישים רובל'' מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד. אי-אי-אי... השירה חלפה עברה ומושקה אז נזכר: ''הי, בכמה יעלה לי זה הסוס הנהדר? עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב'' ''מאה רובל'' סח הגוי ומושקה אז משיב: ''חמישים שילמתי כבר, אתן עוד חמישים'' ''לא לא ולא צוחק הגוי פה יש מסחר הגון תמורת החמישים קיבלת כבר את הניגון זה לא הולך ביחד ושיר אינו חינם''. הצניע מושקה את צרורו והסתלק משם טייל בין דוכני השוק לרגע לא עמד ולעצמו זימר הוא את השיר אשר למד: אי-אי-אי... ממש מעבר ליריד א-הו איזה מזל! עומד לו גוי אחר בכלל עם סוס לבן כנ''ל עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב? והגוי משמיע שיר הקשיבו ושמעו מן ניגון שהוא המשך של הניגון ההוא: אי-אי-אי... ''נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה'' כך אומר לו מושקה, והגוי- בפיו תשובה: ''תשלם לי קודם כמו שמקובל מחירו של הניגון הוא חמישים רובל'' מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד אי-אי-אי... וכשגמרו לשיר שוב הוא נזכר: ''הי, כמה יעלה לי זה הסוס הנהדר עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב?'' ''מאה רובל'', סח הגוי ומושקה ''אי אי אי חמישים שילמתי ואוסיף את מגפי''. ''לא לא ולא הסוס לחוד מאה רובל עולה חמישים שילמת לי על הניגון הזה'' אי-אי-אי... חוזר לו מושקה בלי הסוס והפריץ אהה חובט בו וזורק אותו מתוך האחוזה עם כתם על המצח וכתם על הגב ואחריו מגורשים אישתו וילדיו ובדרכים בין כפר לכפר בין יער לבין עיר גם ברעב וגם בכפור הם לא חדלו לשיר: אי-אי-אי... ויום אחד אחרי שנים הגיעו בדרכם אל עיר הפלך בה ישב הרב המפורסם הרב ישב בנחת נעץ בהם מבט יצאו אז כוכבים שלושה של מוצאי שבת שאל ''מנין באתם ולאן תלכו ללון?'' והם ניסו לומר לו אך יצא להם ניגון: אי-אי-אי... צחקו סביב האברכים צחקו החסידים אבל אצל הרב במצח זעו הורידים היכה הרב על שולחנו ובקולו הרעים: ''האמנם חרשים אתם האם אינכם שומעים? הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד'' אי-אי-אי... יש כאלו שימשיכו לשיר את ''שיר השלום'' למרות שהפריץ זורק אותם מהאחוזה. ואולי בגלל זה. אבל אני מקוה לשיר את שיר הגאולה כשיבוא הזמן. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי