  
  
  
|
 |
|
||
  הכיבוש הוא אכזר ומנוגד לחוק |
|||
|
|||
צריכים להסתכל על הכיבוש הערבי את ארץ ישראל ככיבוש ככל כיבושיהם, שהתפוררו היכן שלא הצליחו לבנות לעצמם עם. הערבים הפיצו את האסלאם בחרב. הם כבשו חצי עולם עתיק במאות ה-7 עד ה-12. במרבית השטח הם הצליחו, ובכך פוררו עמים הסטוריים מרכזיים. את המצרים הם הסיטו מדרכם ועד היום הם לא נותנים למיעוט הקופטי שנותר נאמן לדרכו ההסטורית להרים ראש. את ארם ואת אשור הם מחקו ותחתם הם הביאו לנו את סוריה. את בבל שטפו ויצרו לנו את עיראק. כל צפון אפריקה, עם ההוד של טוניס וקרתגו נעלמו בחלל האסלאם השחור, ותחתם הצמיחו לנו חונטות של ג'יהאד. למזל כולנו בספרד ובצרפת, בבלקן ובהונגריה הם כשלו רגע לפני. תארו לכם מה היה קורה כשרוב דרום אירופה היתה לנו מוסלמית. איזה מן נאט''ו היה להם שם. נאט''ו שנאלץ להלחם בבית על הבית. גם את ארץ ישראל הם כבשו לנו, כשהיה כאן ישוב יהודי גדול ופורח. גלות רומי פירקה לנו את הבית השני. הכיבוש הערבי הסעודי מנע מאיתנו לאורף זמן להקים בית שלישי. הכיבוש הערבי בחלק מהזן היה מתון כלפי היהודים, אבל רק בתנאי שהיהודי נחשב לאזרח ממדרגה שניה. והיו זמנים שגם זה לא ניתן להם, והם היו נרדפים בארצם שלהם. ובכך שמרו הערבים על פער מתמשך. אבל .... הערבים מעולם לא ראו בארץ ישראל כמקום למדינה ערבית לגיטימית. עובדה, שארץ ישראל צמיד היתה נפה שולית ונידחת באימפריה ערבית או מוסלמית. לפחות 1000 שנים נטו היו להם להקים החלטה של עצמם מדינה, והם לא עשו זאת. הם לא עשו זאת, לא בשל שכפו עליהם לא לעשות זאת. הם לא עשו זאת משום שלא האמינו בזאת, משום שמעולם לא היה להם עם אותנטי ומקורי באדמה הזאת, משום שאל-אקצא היה מסגד נידח ולא חשוב באסלאם (הוא קיבל משמעות רק בשנות ה-20 של המאה ה-20 בשל המאבק נגד הציונות). חלקם גם הכיר באדמת ישראל כאדמה השייכת לעם היהודי. איזה ''עם'' פלסטיני זה שבמשך מאות השנים האחרונות עד המאה ה-20 בכלל לא ישב בארץ? היו אלפים בודדים שישבו בערי הארץ התנ''כיות הגדולות וחי תחת כיבוש עות'מני. אנשי הגליל המזרחי לא דיברו עם אנשי הגליל המערבי, אנשי הגליל לא חברו לאנשי השומרון, ואלה וגם אלה לא אנשי יהודה. ולא בגלל אפלי המילין שבדרך, אלא בשל זהות לאומית שונה ונבדלת. בצפון גרו פליטי חוראן, גרוזיה שלחמה במוסלמיה וגירשה אותם (דרוזים שגם נתנו את שמם לג'בל דרוז שם הקימו ממלכה לוחמנית במאה ה-19), ואפילו מבוסניה הם באו. בודדים הם היו אז. ההגירה של תחילת המאה ה-20 הרבתה אותם לעשרות אלפים. השומרון, להוציא את שכם ושתי נקודות מיושבות, היתה שממה. ממש כמו עמק יזרעאל. עיראקים והאשמים החלו לחצות את הנהר מערבה בתחילת המאה ה-20. עבודה עברית, מה שנקרא. גם מרחבי הנגב היו שוממית. בדואי פטרה וסביבתה הלכו ובאו פורט סואץ, עזה ואיסמעיליה, ונטעו אוהליהם במדברות סיני ונגב. עד היום הם נודדים, מתרבים וכובשים את ארצנו בשיטת השעל ועוד שעל. גם עזה היתה ריקה מ|''פלישתים''. ריקה מזה 2700 שנים. רק ערביי מצרים, לוב, סודאן ואלג'ריה שנדדו וברחו ממשטריהם באו והתיישבו בה ובבנותיה, בעיקר על רקע המשבר המתמשך בהתמודדות עם משטר מצרי עריץ במאוה ה-19. הם לא ראו מעולם מכנה משותף בינם לבין שכניהם. והעובדה ההיסטורית מאשרת זאת. מעולם לא קמה להם תנועה פוליטית הדורשת מדינה ערבית בא''י. גם תחילתו של המרד הערבי (ולא המרד הפלסטיני) לא היה בשל מכנה משותף חיובי = להקים מדינה, אלא מכנה משותף שלילי = למנוע מהיהודים להקים מדינה. עד שנות ה-60 ערביי ישראל בכלל היו כלי בידי מדינות ערב להלחם בישראל - לזרוק את היהודים לים. וסוריה אמורה היתה לקבל את הגליל, ירדן את מישור החוף ומצרים את לכיש ודרומה. לא דיברו ולא חלמו על מדינה ערבית עצמאית שתיקרא לה פלסטין. פלסטין בכלל לא היה שם נרדף לערביות. גם כיבוש יו''ש ועזה ב-1949 אינו חוקי, לא הוכר באו''ם והגדר לא נקראה גבול, אלא קו הפסקת אש. בכירי העולם הערבי לא באו לירושלים אל-קודס שלהם כי לא ראו בה יעד נכסף לעליה לרגל. ירושלים אל קודס הוזנחה ולא פותחה, וזה מעיד יותר מכל על היחס האמיתי שלהם למקום. כל מירצם הוא לא חיובי כי הם חושבים שזה שלהם או שזה מגיע להם, אלא שלילי = כי צריכים לדפוק את היהודים. הפתרון הוא לא לוותר לערביי פלסטין כל פעם ובכך למשוק ולהרחיק את הקץ, אלא להכריע צבאיצת ומדינית ולקבוע עובדה. כשם שלפולין היה העוז לגרש 10 מיליון גרמנים מחבלי מזרח פוליון (פרוסיה) ששטחם גדול פי חמש מארץ ישראל המערבית, בסוף מלחמת העולם השניה, לגרמניה, כך צריכים אנחנו לפעול ולגרש את ערביי ארץ ישראל בחזרה למחוזותיהם. מצידי שידרן תהיה כבר דמוקרטית ותיקרא פלסטין. אני מסכים לכך - זה הויתור שלי על חלק מארץ ישראל. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי