|
הוא מבחן התוצאה, ניתן לאמר. זוהי דרך לארגון מספר קולות תוך חפיפה (וגם הפרש פאזה) בין קול לקול, במבנה הרמוני קסום המהדהד תלת מימדי. באך שכלל את הקונטראפונקט (למשל באמנות הפוגה או ביצירה Musikalische offerung לדרגה מופלאה וקסומה שלא היתה מעולם דוגמתה, במעין מתימטיקה מוכבת ביותר ומדוייקת לעילה העולה על הבנתנו (ראה התייחסותי לנושא בפרק 2.9 בספרי חלוקת קשב, בו אני מותח הקבלה בין אירגון מידע סימולטני לבין אירגון קונטראפונטאלי ומרחיב מעט בנושא - תת פרק חשוב ומרתק).
מאידך, לא כל הגבלה היא טובה ומובילה לתוצאות ברוכות. שוב, הדגמה מעולם המוזיקה: כך, מה בדבר הכללים הנוקשים של הסריאליות הא-טונאלית של ארנולד שנברג?
יש הגבלות פורמליות חמורות, והתוצאה - זוועה. יש שנאנחו ואמרו שאין לנו, לבני אנוש, מערכת עצבים א-טונאלית, מה לעשות? ולכן זה נשמע לרובנו כקאקופוניה.
אבל יש גם סינטזה מבורכת, בין שנברג לבאך, וכוונתי לאנטון ווברן בפנינים הא-טונאליים שלו. והדבר אינו מקרי. ווברן, בניגוד לשנברג, היה מעריץ באך, והילחין גרסה משלו לאמנות הפוגה, גרסה מרהיבה ומהממת בצבעוניות מאופקת - קסם שאין לו מילים. |
עיקרו של הקונטרפונקט (או הרב קוליות)
