|
במשפחות הסוסים לענפיהם ובהתפלגותם לצורך הויכוח ''מותר האדם מן הבהמה''. כל היקום כולו בנוי בזהות גנית מדהימה. ההבדלים בין אדם לחיה הם בעשיריות האחוז של קבוצות הגנום. כולם יוצרו מאותו חומר בסך הכל.
לזה ולעניין הויכוח של מוצא ותכלית האנושות יש משקל שונה מהעניין הטכני. כל אוכלסיית החי, יש לה משמעות בקיום הטבע של העולם והטבע של האנוש. גם עניין הגולגלות של האדם שעברו שינויים גדולים או מזעריים אין לו ולא כלום לקבוע את העובדה שהאדם הוא היצור התבוני היחידי עלי אדמות. וגם אם תאמר שמאן דהוא אינו מגיע לקרסולי חוכמתו של הכלב, או בזלזול מה שחוכמתו של פלוני משיגה אפילו את חוכמתו של החמור (שהוא כידוע דווקא ''חכם''), אין אנחנו מדברים על חכמת החיות, אלא רק ככלי ביטוי מצוייר אנושי.
בעוד אצל החיה יש אינסטינקט, גם אינסטיקט נלמד (כשפה) וביטיו של השמעת קולות אינסטינקטיבית במצבים מיוחדים, הרי שאינם נכללים בהגדרת ''משפחת האנוש''. המשהו הנוסף הזה קיים רק באדם. המקראי ומקורות היהדות מציגים מבט דיכוטומי המפריד בין עולם החי ובין בני האדם. לפחות ביהדות ובדתות המונותאיסטיות שצמחו ממנה, אלוהים, על פי המסופר בספר בראשית העניק לאדם את השלטון על הכל. כבר אמר דקארט: ''מה שהן מטיבות לעשות מאתנו אינו מוכיח כלל שהן בעלות רוח.... הטבע הוא הוא הפועל בהן לפי סידור כליהם.'' כלומר, הן בכל זאת חסרי יכולת צרופה למחשבה, לוגיקה וביטוי מילולי שהם נייר הלאקמוס להבדל המהותי. |
יובל, אין שום משמעות לתהליכי הברירה הטיבעית
