|
(ולא צריך להזכיר כאן לשם מה נועדה הרחקת עדות), כדאי שתסתכל אצלך בחצר האחורית. הישוב לידו אתה מתגורר, שדה בוקר, היה ''התנחלות בלתי חוקית'' לכל דבר. מה לעשות --- הוא הוקם כשמדינת ישראל היתה קיימת, לא בזמן המנדט וגם לא בזמן התורכים.
מאחר ובאותה תקופה הקמת יישוב לא במיסגרת אחת התנועות הקיבוציות היה בחזקת חטא בראשיתי, מתנחלי שדה בוקר נחשבו לכופרים בעיקר וכל העוסקים בנושא ההתיישבות, כולל הסוכנות שהיתה אמורה להיות גוף בלתי מפלגתי, ניהלו מילחמת חורמה נגד ההיתנחלות ה''בלתי חוקית'' הזאת.
אתה קצת צעיר מכדי לזכור את הפרטים, אבל אני הייתי שם וגם הכרתי מקרוב את ראשוני המייסדים -- קבוצה של כתריסר תמהונים שהחליטו להקים יישוב באמצע המידבר בלי החלטת ממשלה, ללא עזרה מה''מוסדות המיישבים'' וללא קבלת אישור מגוף כל שהוא. מעמדו של שדה בוקר השתנה בבת אחת ב 1953, כשבן גוריון פרש מראשות הממשלה והחליט להעתיק את מגוריו לשם. אז היישוב הזה הפך פתאום להיות ''חוקי'' ועלה על מפת ההתיישבות. אבל לפני כן?
בתקופה ההיא כל הנגב הצפוני והמרכזי היה שטח הפקר, וגם הנסיעה לאילת היתה כרוכה בהרבה סבנות (עד לפריצת מעלה העצמאות). הבדואים המקומיים לא התלהבו (בלשון המעטה) מהופעתם של היאהודים באזור. אני זוכר טוב מאוד איך טיפלו בבדואים אז. למתנחלים של ימינו יש הרבה מה ללמוד. אנחנו הוזהרנו באופן חמור ביותר לא לשתות מים מהבורות שהיו באזור, כי הגופות של בדואים שנורו (אז לא ירו בתחת אלא בראש) נזרקו לשם כדי למנוע את השימוש במים ההם ע''י בדואים אחרים (אתה יכול לכנות זאת ''לוחמה ביולוגית'', והסמרטוט וודאי ישמח לדבר על ''פשעי מילחמה''). ליהושוע כהן ז''ל, מי שהיה אז רכז הביטחון, היו הרבה סיפורים מעניינים. לימים הוא התמנה לשומר ראשו של בן גוריון. אהרונצ'יק, דמות ססגונית אחרת מבין המייסדים - מפ''מניק שרוף בדעותיו, היה שותף מלא למעשים אלה. אינני יודע אם הוא עדיין בין החיים, ואינני יודע גם אם יצא לך להכיר או לפגוש מי שהיא מבין דמויות המייסדים, אבל היית יכול ללמוד הרבה מההיסטוריה הקצרה הזאת על ''התנחלויות בלתי חוקיות'', על ''פשעים'' נגד הבדואים כשהם ניסו לפגוע ביישוב הצעיר וכו'. מה שמעניין במיוחד הוא שדווקא אחרי מדיניות ''היד החזקה'', היחסים עם הבדואים השתפרו לעין שיעור, ויהושוע כהן יכול היה להסתובב ללא נשק עם בנו הקטן שהיה אז בערך בן 10, והיה אורח קבע באוהליהם.
זה על קצה המזלג, אבל שוב אני חוזר, זה לא קרה בזמן התורכים. |
דויד, במקום להרחיק לזמן התורכים
