  
  
  
|
 |
|
||
  אריה, היה מודע לכמה דברים: |
|||
|
|||
פרט למספר תיקונים קלים שאותם אפרט בהמשך, לא מצאתי במאמר שום דבר בעל משמעות קונקרטית, או ביקורת מושכלת על הזרם של הסריאליזם ושל הדודקפוניה. אפרט קודם את דעתי שלי: שנברג ומרעיו היו (והמוסיקה שלהם עודה) לפי דעתי מלחינים משכמם ומעלה. אם ירצה מישהו שאיננו מתחבר לאסכולה הוינאית השניה להכפיש את ארנולד שנברג, לא יוכל לומר שהיה מלחין גרוע, שכן לפני המשבר הא-טונאלי הוא כתב מוסיקה רומנטית לכל דבר ועניין. מוסיקה משובחת, יש לציין. יכול היה הכי הרבה לומר כי השתגע. משנברג לא יוכל איש לקחת את כשרונו. שים לב שככל שהמאה ה-19 התארכה לה, כך נמתח הגבול של המוסיקה הטונאלית הרונמטית עד קצה, והכרומטיזציה, ואיבוד היחס הקלאסי בין דרגות הרמוניות כבר הורגש היטב, עד שאחרי כמה תיבות הייתה יכול לחשוב שהסולם איבד את הכיוון שלו. דוגמא לכך היא למשל האופרה ''אלקטרה'' של ריכארד שטראוס. שנברג הוא רומנטיקן, וגם אחרי ''פיירו הסהרורי'' הוא נשאר רומנטיקן ברמ''ח איבריו, וכך גם תלמידו אלבן ברג. במאמרך זה אתה מנסה לשכנע חובבי אומנות כי אין שום טעם להקשיב למוסיקה של ארנולד שנברג (וארז איננו דודקפוניסט), ברג וווברן, מאחר והמוסיקה שלהם כמוה כערב רב של גבהי צלילים שהקשר ביניהם הוא מקרי בהחלט, וע''י עיון במאמר משתקפת לה תמונה כאילו עבודותיהם של אלו היא פלצנות לשמה. ההדגמה ע''י השירים היא לא יותר מדמגוגיה זולה. נראה כאילו כלל לא למדת את עיקריה המוסיקה הזו. איך תוכל לכתוב שהיא מוסיקה בה ''אין חוקים, אין כללים, אין תבניות ואין מגבלות: כל אחד, על פי ה''כנות'' וה''רגש'' שלו, יכול לצרוח, לדפוק על שולחנות ולהרעיש ברעשן - והוא ייחשב אז ל''אמן'' עילאי, ליוצר גאוני, לפחות כמו בטהובן ר''ל, כי הרי לא יהיה שום מדד אמיתי לפיו ניתן יהיה לבחון ולהעריך את יצירתו''? זהו עיוות גס שמקורו, עם כל הכבוד, בבורות לשמה, ועוד יותר גרוע, הרהבה על דבר בורותך. במקומך הייתי חוזר אל וולפה כדי שיודיע לך על העיקרים והחוקים שבמוסיקה נפלאה זו. ועד כמה שידוע לי לא מדובר באוונגארד בסגנון ג'ון קייג' וקארלהיינץ שטוקהאוזן, אין כאן שימוש ב''דפיקות על פסנתר'', ושאר אמצעים יום-יומיים להפקת רעש, אלא במוסיקה מדויקת, ידועה מראש ומדודה שנעשית בעזרת כלי-נגינה סטנדרטיים. אין הרבה מלחינים שמצליחים שהעביר שאת נפש, כאב, הומור גרוטסקי, ציניות, שבר אנושי ושאר רגשות ואמצעי הבעה אנושיים כמו שנברג, ברג וווברן. במאמרך ניתן להבין כי האופרה של ברג, ''ווצק'', שעליה טרח במשך 5 שנים ויותר היא למעשה מעשה-פוחזים עלוב, שכל מטרתו היא ליצור סקנדל מוסיקלי, כשבעצם מדובר באחת מיצירות המופת, יצירה אמוציונלית בעלת כוח אדיר. את ''הניצול מוורשה'' של שנברג הספקת לשמוע כשאתה מרהיב ומדבר כך על יצירות מופת כאלה? בסוף, מה שבעצם יש לי לומר לך הוא: צא ולמד. אתה מפסיד עולם ומלואו, לא חבל? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אריה, היה מודע לכמה דברים: |
|||
|
|||
שֶׁנְבֶּרְג הָיָה רוֹמַנְטִיקָן )וְגָאוֹן( לְכָל דָּבָר לִפְנֵי שֶׁאָכֵן הִשְׁתַּגֵּעַ, לְפִי הַגְדָּרָתְךָ הַקּוֹלַעַת. הָיִיתִי צָרִיךְ לְצַיֵּן זֹאת - וְכָאן אֲנִי מְקַבֵּל אֶת הֶעָרָתְךָ. לְצַעֲרִי, בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל מַאֲמָר פּוֹפּוּלָרִי לֹא נִתַּן לָדוּן לָעֹמֶק בַּהֶבְדֵּלִים שֶׁבֵּין הַ''מּוּסִיקָה'' שֶׁל שֶׁנְבֶּרְג הַמְּאֻחָר לְבֵין הַ''מּוּסִיקָה'' שֶׁל שְׁטוֹקְהָאוּזְן . בְּפַח אַשְׁפָּה נִתַּן לִמְצֹא צַעֲצוּעַ יָשָׁן לְצַד קִיא שֶׁל חוֹלֶה כְרוֹנִי. עִם כָּל הַהֶבְדֵּלִים שֶׁבֵּין שֶׁנְבֶּרְג הַמְּאֻחָר, בֶּרְג ושְׁטוֹקְהָאוּזְן - מְקוֹם הַ''מּוּסִיקָה'' שֶׁלָּהֶם עֲדַיִן בְּפַח הָאַשְׁפָּה. אִם סָבַרְתָּ שֶׁעֲבוֹדָה שֶׁל חָמֵשׁ שָׁעוֹת, אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, עוֹשָׂה עָלַי רֹשֶׁם - אַתָּה טוֹעֶה. עֲדִיפָה בְּעֵינַי )וּבְאָזְנַי( פְרָזָה אַחַת בַּת 10 שְׁנִיּוֹת שֶׁל וִילָה־לוֹבּוֹס )בֵּן הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים, דֶּרֶךְ אַגַּב( - מֵחָמֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁל בַּרְבֶּרֶת צַוְחָנִית ''מֻשְׁקַעַת'' שֶׁל בֶּרְג, וָארֵז וַחֲבוּרָתָם. לְצַעֲרִי הֶעָמֹק אֻלַּצְתִּי לַעֲבֹר פַּעֲמַיִם קוּרְס בְּ''מוּסִיקָה'' שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים, וּכְמוֹ כֵן סַדְנָאוֹת, הַרְצָאוֹת וְ''קוֹנְצֶרְטִים'', וּכְכָל שֶׁנֶּחְשַׂפְתִּי לְתוֹפָעָה זוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר; כְּכָל שֶׁהֶאֱזַנְתִּי לָהּ וְלָמַדְתִּי עָלֶיהָ - כָּךְ גָּדְלוּ הֵן הַתִּעוּב הָרִגְשִׁי שֶׁלִּי כְּלַפֶּיהָ וְהֵן הַדְּחִיָּה הָאִינְטֶלֶקְטוּאָלִית. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי