  
  
  
|
 |
|
||
  אבנרי מנסה ליצור מיתוס חדש, שכולו שקר |
|||
|
|||
כמו טורף נבלות חג אורי אבנרי מעל הסיפור הזה, ויורד לנקר בו, אולי נוכל להבאיש עוד קצת את ריחנו בעצמנו. הוא לקח מכתב של אשה זקנה ומיוסרת, שאף לא היה לה הכוח לכתוב אותו בעצמה. ונועץ בו בחדווה את טפריו. „השיר שלה הוא פלגיאט” צוהל אבנרי. להאשים קשישה בגניבה לאחר מותה זה באמת עניין בזוי. הוא גם מסביר שנפתלי הרץ אימבר „גנב” את המנגינה של „התקווה” בעוד שסמטנה, כמובן, לא גנב את המנגינה. שם התהליך היה אחר: גירסה „מעובדת” „נכנסה” לשיר. רק חסר לסמטנה שיימצאו לו שורשים יהודים, ומייד אבנרי יאשימו בגזלנות. חיפשתי את שיר העם הבסקי כדי להבין עד כמה הוא דומה ל„ירושלים של זהב” ולא מצאתי עדיין. אני חושד שגם אבנרי לא האזין לשיר, וגם לא יטרח. הרי האמת חשובה בעיניו כקליפת השום. נעמי שמר היתה עסוקה כל ימיה בצורה אובססיבית בזכויות יוצרים. לכן לא ניתן למצוא את שיריה ברשת האינטרנט. במשך שנים היא היתה רדופה על ידי תחושת אשמה, אמיתית או מדומה, שמא המנגינה אינה מקורית שלה. בזמן גסיסתה היא הכתיבה את ה„וידוי” הזה, שלמעשה אין בו שום דבר. היא סבורה שמנגינת השיר נדבקה בה מבלי דעת. ודאי שאין כאן שום עניין של העתקה מכוונת, שהיא הטענה הבזויה והשקרית של אורי אבנרי. ומה יש לאחרים, שאינם נגועים בשנאה כמו אורי אבנרי, לומר על כך? שולי נתן אמרה על כך: „כנראה שכל השנים זה העיק עליה, למרות שאני לא מבינה למה. אנחנו לא חיים בעולם ריק, ואם היא השתמשה בחלק קטן מהשיר הספרדי איך בכך שום דבר רע. הרי גם את 'התקווה' העתיקו משיר עם רומני”. פאקו איבנז: „חבל שזו היתה תחושתה. לא היתה לה כל סיבה לרגשי אשם. נכון, אני חושב שהיא שמעה את השיר המקורי ממני, אך אלה הם החיים וכך אני רואה זאת. לא הזדמן לי לדבר איתה מאז, למרות שציינתי זאת בפני חברים. מובן שאם הייתי פוגש אותה הייתי מזכיר זאת, ללא שום כעס”. אצל אבנרי השנאה היא כבר פתולוגית. כמה נעים להשתלח במי שדגלה כל חייה בארץ ישראל השלמה. הוא אפילו לא טורח לתקוף את האידאולוגיה שלה, אלא מאשים אותה לאחר מותה בביצוע גניבה. אני מאחל למר אבנרי שלאחר שתגיע שעתו להסתלק מן העולם תהיה ליריביו האידיאולוגיים הגינות רבה יותר מזו שיש לו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יובל, אני חושב שאתה מגזים |
|||
|
|||
למיטב הבנתי הסיפור העיקרי בהקשר הנדון הוא העובדה שנעמי שמר אזרה אומץ וניקתה את מצפונה ממשהו שהציק לה מאד. אין הרבה אנשים שמסוגלים להודות בטעות, בטח לא כשימיהם ספורים. למרות ''התגלית'' אני מניח שתוך מספר שנים הסערה תפרח מזכרוני ומה שאזכור כאשר אשמע את השיר המרגש הזה יהיה נעמי שמר. אפילו כעת, ברגעים שאני כותב שורות אלו, כאשר אני שומע דיסק של שיריה אני מצטרף לרובם בשירה. המיתוס ששמו נעמי שמר נשאר איתי גם שדעותנו היו חלוקות בנושא הפוליטי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבל הסיפור העיקרי באמירתו של אורי |
|||
|
|||
היא לא ''העובדה שנעמי שמר אזרה אומץ וניקתה את מצפונה ממשהו שהציק לה מאד'' אלא רק לומר שהשיר הוא ''פלגיאט'' (טיעון שיקרי, כי רק שתי שורותיו הראשונות מושפעות מלחנו של איבנז). ולדעתו גם ''התקווה'' היא כזאת, רק הוא עדיין לא החליט אם היא ממקור רומני או צ'כי (ואולי סמתנה הושפע מהלחן הרומני?), או של שניהם יחד. ואת הקישקושים האלה הוא מאתר בפתח מאמרו בדיוק כמו שצבאות ערב התקשקשו בפתח הונאת מלחמת ששת הימים (שלמלינו לא צלחה להם). בכך הוא רוצה להסיט את דעתנו מהעיקר - ש''התקווה'' ו''ירושלים של זהב'' הם נכסי צאן ברזל של הציונות, ואין שום משמעות להשפעות זרות שאכן היו. נהוג לומר שעם ישראל לבדד ישכון, אבל לא היא. אולי רק מדינת ישראל, לפעמים. עם ישראל טבוע בגולה ומשפיע עליה, על המנגינות שלה (כולל מנגינות כנסייתיות שלה!), על תרבותה, על הפילוסופיה והלכי הרוח שלה, על המדע שלה ואפילו על הפוליטיקה שלה - לטוב ולרע. ההיזון הוא הדדי וטוב שכך, ואנחנו נמשיך לזמר, למארת אורי, את השירים שאנחנו אוהבים ומבטאים את מאוויינו. גם בעניין מלחמת ששת הימים מנהל אורי מלחמת מאסף בנסיון להזים את הנצחון הגדול - הצבאי כמוסרי. שום היסטוריון רציני אינו נוקט בפרשנות האומרת שמדינות ערב בתיאום מראש וביחד עשו סידרת מהלכים מדיניים וצבאיים מקבילים ויוצא ידי חובה בטיעון שלא התכוונו לעשות מאום. זה ביזוי לאינטליגנציה ולמציאות שהתגלגלה אז. מה מדינה בודדה צריכה לעשות כאשר לפחות 6 מדינות ערב מזיזות את צבאותיהם לגבול עם ישראל, מצהירות קבל עם ועולם על 'כיבוש הישות הציונית' וזריקת היהודים (לא הציונים - הֶר אורי), מדברים בקשר חסוי בינהם על תיאומי המלחמה (שיחת נאצר - חוסיין היא רק דוגמית לדיבורים החסויים בינם לבין עצמם), מגרשים את חיילי האו''ם, סוגרים את מפרץ אילת וכו' ???? לשבת בשקט ולחכות שתותקף? אמר יפה אפרים קישון: ''סליחה שניצחנו''. אבל כל מדינה מתוקנת היתה נוהגת באופן דומה, או אפילו מקדימה את התקיפה המונעת. ראינו איך התחילה לנו מלחמת יום הכיפורים, לאחר שגולדה קיבלה את המלצת דיין לא לתקוף בתקיפה מקדימה את הכוחות המצריים והסורים ''שרק תירגלו'' במקרה בסביבה. אני בטוח שבדיעבד, הרבה אנשים טובים מצטערים של תקפנו, גם אם זה היה מפנה את האצבע המאשימה כנגד ישראל. הרי מה זה חשוב? העיקר הניצחון שלנו! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כנראה שלא כל כך חיפשת |
|||
|
|||
כי קישור לשיר הופיע בעשרות מקומות ברשת. תנסה דרך YNET. יש דמיון בחלק מן המנגינה,אולי מוסיקאים יגלו אותו ביתר בהירות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי