  
  
  
|
 |
|
||
  אורי: ברנרד שואו: אילו רק הייתי צנוע, הייתי מושלם. |
|||
|
|||
אלא שבמקומותנו, למרבה הדאבה, אנשים רבים מפגינים רהב לסמן לאחרים שהם מודעים ליכולות עצמיות גבוהות. יוצא שדווקא על הצנוע יאמר: אין הוא זועק כוח מדומה. כנראה באמת יש לו מה להציע. הרהב במקומותינו הינו אכן עניין למחקר אנתרופולוגי: תכופות תראה חבורות אנשושים, שכל אחד לכשעצמו אפס מאופס, אך כחבורה, נזקם מרובה, ויוצא שתכופות קואליציות אפסיים כאלה יכולות לדחוק לפינה אנשים בעלי יכולת. הפעולה הקולקטיבית שניתן לכנותה ''הצבריות אפסיים'' מתחילה במוסד ההעתקה בבחינות. לדעתי, כל כשל במדינתנו, כל מנכ''ל גורר הפסדים, כל מפקד כושל, מקורם במוסד ההעתקה. מעין פרדוקס של מעגל הכושלים: כל אחד במעגל נשען על זה שמאחוריו. הדבר הכי מצחיק בעניין הוא שחבורות הכושלים מסגלים לעצמם, דרך חיקוי רטורי, תעצומות אישיות. היפוך זה מתבטא למשל בכך שבן חבורה, שאין לא יכולת לעשות דבר במציאות אתגרית, וכל כוחו, בפרזיטיות חבורתית, ישייך לעצמו תכונות תעצומה אישית של שרדן גדול. כל זב ומצורע הופך כאן לאדם העליון. אבל תוך סימני ההיכר שאין לטעות בהם של צעקנות הביב והאפסיים. אז מה אם קצת מצחין? כפי שאמר חנוך לוין: טוב, מסריח וחם. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי