|
אלא מענק תודה והערכה שנותן מקבל השרות לאדם המשַרֵת אותו. ירצה יתן לא ירצה לא יתן. המנהג הזה איננו דומה לבקשיש, שכן בקשיש הוא שוחד הניתן מראש עבור ביצוע עבירה או העלמת עין - כלומר שוחד.
מלצרות היא עבודת שירות אישית עבוד הבא לסעוד. אוכל, ארוחה נחשבים לדבר אינטימי בתרבות המערבית לפחות, ולכן יחסי מלצר - סועד גם הם נמצאים בקטגוריה זאת. המלצר אחראי להביא את המזון חם, טרי ונקי ובאופן תרבותי לשולחנו של הסועד. אם זה היה תפקיד רק טכני, סטרילי, אז האוכל וכלי האוכל היו מוטלים על השולחן ללא סדר וארגון. אבל כמו שאמרתי, בתרבות המערב ישנה הערכה לפעולת הגריסה, והתפתח מודל, שלדעתי מקורו בתרבות העבדים הרומית הקדומה, של הפיכת הסעודה לטקס (כמעט דתי, בזמנו). כללי התנהגות אלה נשמרו בתרבות האירופאית, זוככו והתעדכנו.
מכאן שמעתה תאמר, תרצה תשלם לעבדך.... מלצרך, לא תרצה לא תשלם. אבל בכל מקרה זכית לשירות טוב ולא לשירות דב, לפחות בפעם הראשונה בה אתה אוכל באותו מקום..... כי זיכרונם של המלצרים חזק. |
תשר אינו שכר, אינו תקבול
