  
  
  
|
 |
|
||
  גלעד- ברכות לכתום |
|||
|
|||
וגם תגובה עניינית קצרה. בכל מדינה הקולטת מהגרים, מתפתחת בהתחלה דחיה כלפיהם, גם אם מאד רוצים אותם. ולא תמיד בצורה ממוסדת. הדחיה נובעת כנראה מהרתיעה שיש אצל הרבה אנשים ממה שזר ושונה, וחוסר רצון או יכולת לעכל ולקבל שיש אנשים שהם שונים ממך וזה בסדר. בד''כ עם החיים המשותפים, ועם קליטת אותם מהגרים, החומות נופלות והתרבות של אותה מדינת הגירה מועשרת בעוד נדבך. בישראל של תחילת שנות התשעים , עת החל גל ההגירה הגדול מברית המועצות לשעבר, המדינה יצאה מכליה בהבעת רצונה במהגרים אלה. לעומת זאת, ברחוב ובחברה הישראית התגובה כלפי העולים הייתה ארסית, ולא מפרגנת ומלאת תלונות על ההטבות שהם מקבלים, מקומות העבודה שהם תופסים, וכו'. גם כלפי הגירה זו הופנתה אצבע מאשימה שאין היא מעוניינת להשתלב אלא לשמור על ייחודה ושפתה. בפועל , כיום ברור לכולם כי הצמיחה שהייתה בישראל באותן שנים , נזקפת הרבה לזכותה של אותה עלייה, ויתכן כי שמירת המסגרות היחודיות שלהם,שמרה על כוחם, איפשרה להם לתפוס את מקומם , ולתרום את תרומתם היחודית לחברה הישראלית. כיום אין כבר כמעט תגובות ארסיות כלפיהם כמו שהיה עם בואם ועברו רק 10 שנים, כך שאני חושב שיש מקום לאופטימיות שלך שתוך 3 דורות המהגרים יישתלבו בחברה גם בהולנד, והכוחות הריאקציונרים יחזרו למקומם הטבעי בשולי המפה. בברכה רפי | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| על השוני בין ישראל ואירופה |
|||
|
|||
רפי שלום, ראשית כל, תודה מקרב לב על הברכות. אני מסכים עם הפסקה הראשונה שלך, אך יש לי הסתייגות בנוגע לשנייה. להביא את ישראל בתור דוגמה למדינת הגירה זה עניין בעייתי, משום שישראל היא, כניסוחו המוצלח של ברוך קימרלינג, ''מדינה עם ריבוי תרבויות וללא רב-תרבותיות'', כלומר - פרוייקט ההגירה הציוני שונה לחלוטין במהותו מפרוייקט ההגירה האירופאי במניעיו, אופיו, הגדרתו ותוצאותיו. בעוד התפיסה הישראלית היא הטמעתית, התפיסה האירופאית היא השתלבותית, עם סממנים רדודים של חיפוש מכנה משותף לאומי ותרבותי. המניע הישראלי העיקרי לעידוד ההגירה בשנים האחרונות היה מניעתי - להדוף את ''האיום הדמוגרפי'' ולהבטיח את קיומו של רוב יהודי (או ליתר דיוק, לא פלסטינאי) במדינת ישראל ובשטחים הכבושים. באירופה ההגירה נובעת מסיבות שונות לחלוטין, אשר קשורות ברובן להתפתחות בתחום הכרה באוניברסליות זכויות האדם, תהליך מואץ של דה-קולוניאליזציה, וכן מצב כלכלי סבוך. אלו רק דוגמאות קטנות לשוני הבסיסי שבין שני המצבים, ואם אתה מתעניין בנושא אני ממליץ בחום על כתביהם של אנשים כמו אדוארד סעיד, ברוך קימרלינג, הומי באבא, פרנץ פאנון, בל הוקס ואחרים. בכל אופן, שמחתי לקרוא את הפיסקה השלישית... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי