  
  
  
|
 |
|
||
  אתה צודק לגבי משמעות השם |
|||
|
|||
אני מסכים אתך שזה קצת מפליא ואני מציע לך לנסות, מן הסתם אתה מכיר גם דוברי עברית שגדלו ולמדו בבית ספר ישראלי וגם דוברי עברית שהגיעו לארץ בבגרותם. אני ממש עשיתי מחקרון על העניין, לקחתי קטע די פשוט ובמשך כשנתיים נתתי אותו לכ20 איש ורשמתי את ההסבר שלהם. ביניהם היו 2 דתיים אנגלוסקסים שעלו בערך בגיל 30 ושהו בארץ כבר כמה שנים, כעשרה ילידי הארץ אקדמאים וכעשרה אקדמאים שעלו לאחר בי''ס תיכון, גמרו כאן אוניברסיטה וחיים כאן כבר כעשרים שנה. הדתיים האנגלו סקסים שבקושי דברו עברית הבינו, ילידי הארץ הבינו, אלה שלא למדו תנך לא הבינו למרות שהם חיים בעברית. ניסיתי על כעשרה אנשים את השיר ''עץ הרימון'' שסגנונו תנכי והגעתי למסקנה דומה. אין לי הסבר אחר פרט לכך שזוהי שפה שצריכים ללמוד אותה בצורה שיטתית. למיטב ידיעתי עד לימי דאנטה בערך נהגה לטינית של ימיה''ב שתפסה לעצמה נישה של שפה פשוטה (בעיקר בתוספת מילות יחס שחסכה את השמוש ביחסות השונות) והחוג שדאנטה הקים שם לעצמו למטרה להשיב עטרה לישנה וחזרו ללטינית עם כל האבלטיבוסים הנבזיים הללו. ביאליק הוא יחסית קל, לא בכל היצירות כמובן, והסיבה העיקרית היא ההשפעה המדהימה שלו על השפה העברית, העברית המודרנית היא יותר מכל ביאליקית ועל כן כשקוראים אותו הוא נראה בהיר יחסית למשוררים שבאו אחריו. הקושי שבעגנון הוא כמובן בגלל הרובד הלשוני המועדף עליו שהוא גם בדרך כלל הסתום ביותר (משנה וחכמים). מכל מקום, אני מסכים שזה מפתיע ומוזר, אני מביא כאן את הקטע שנתתי לכולם לקרא שהוא ממש קל: ד וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק; וּשְׁמָהּ, דְּלִילָה. ה וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל, וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ, וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ; וַאֲנַחְנוּ, נִתַּן-לָךְ, אִישׁ, אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף היו לא מעט דברים שלא הובנו אבל את הפסוקית האחרון אף אחד (sic!) לא הבין. מוזר אבל זה מה יש. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה צודק לגבי משמעות השם |
|||
|
|||
אז אם מחד גיסא באפשרותך ובמהותך לכתוב עניינית, איך תסביר את פליטות הפה הרדודות שאתה כה חביב עליהם? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי