|
הריני מתנצל בפניכם, וכמובן בפני יובל רבינוביץ, על 2 ההודעות להלן בהם שייכתי לו תכונות לא ממש מלבבות. הדברים הוטחו בעת זעמי - מוצדק לדעתי - על דברים כאלה ואחרים, וכבר חכמינו אמרו בחוכמתם, אין אדם ניתפס בשעת כעסו. מטבע הדברים שלא רק שהאטריבוטים שמיוחסים ליובל במאמרי אינם סבירים באופן קיצוני, אלא שבנוסף גם איני במצב ידע כלשהו לקבוע תכונות לגבי אופיו ואישיותו, שהרי איני קרוב אליו אישית. הדבר הלוא ניכר בהודעותי אלה, שכן בדרך כלל דברי מנומקים לפרטיהם, כפי שעמדו על כך הקוראים, ואינם אוסף של תכונות המודבקות לאדם כלשהו, כמו ב-2 ההודעות הללו, כפי שאגב עשו המאצים אותי באתר זה, בהודעות רבות ואין מוחה.
והנה, אלה, שתי הודעות אלה פרי מקלדתי הינן הודעות שטותיות בעליל, ואולי אינן אלא ראי לתרבות הנאצות האישיות הלוא מנומקות הפושטת באינטרנט, ואשר עבדכם הנאמן היה אחד ממושאיה הראשיים. ואף עברתי במרץ 2003 מעין התקף לב עקב עוגמת הנפש וההתבזות בעטיין (שהרי תרמתי מאמרים רבים ויפים לדעת לא מעטים) ואושפזתי שבועיים בביה''ח איכילוב.
מפעלו ההתנדבותי של ד''ר יובל רבינוביץ להקים ולתחזק אתר ביקורת, תרבות ודיונים, ואף לשכללו תוך השקעת ידע וזמן בתחום המחשב ובתחומים אחרים, דבר אופייני לאדם מאד מוכשר, מסור לערכים וחכם זה, זוהר באור יקרות.
עם הקוראים וכמובן ד''ר יובל רבינוביץ הסליחה,
מיכאל שרון |
לציבור הקוראים: התנצלותי בפניכם על הדברים שהטחתי ביובל רבינוביץ
