  
  
  
|
 |
|
||
  קולקטיביזם והתגודדות כשלב אנדמי |
|||
|
|||
יש להבהיר מעט מה כאן: ההדגשה על עבמי''ים ותאוריות ביזריות בכתיבה צהובה שנועדה לגרות חושים מצד כותב המאמר, כמו גם השתלחויותיו בי, הינם מסכת אחת, ומהוות סימפטום לתופעה כללית הפושה בשלב זה בתרבות. מדובר כאן על שלב אנדמי (סופני, ממאיר) בגישה הקולקטיביסטית (הממעטת ממשקל האינדיבידואל ותכונותיו היוצרות, והרואה בו את רכוש הקולקטיב, עבד לכוחות השררה) והוא שלב ההתגודדות. בשלב זה בולטת ההרמטיות הנוראה של מתגודדי השררה, שאינם פתוחים עוד לשיח של תבונה חיה ואמת, אלא הפכו למעין מאובנים, בדומה למפלצת מרובת הראשים ''מדוזה'' המתוארת במיתולוגיה היוונית. פעולותיהם מכוונות לנכוס וביזה, ודומה שהם בוערים באש זרה של תשוקת קירבון. קירבון המעולים והיוצרים. כל מי שיש בו חיות בונה - מסומן על ידם אוטומטית כאויבם הטיבעי, שיש לשתקו, לנטרל את חיוניותו תחת דיכוי מצמית, או להכחידו באופן איטי (ולעיתים - מהיר יותר). הדבר יוצר התרסה איומה בפני תחושות הצדק הטיבעי הספונטניות ביותר - לפיו יש לתגמל על תרומה משמעותית ועל מצויינות בונה ויוצרת, ולא לרמוס, לדרוך, להעניש, לבלום, להכחיד, לנטרל, להכפיש ולהפשיט עירום מקניין ומשאבים. כך, תחושה כללית המלווה מצד ההמונים את שלב ההתגודדות היא תחושה נוראה של שרירות וגחמה פרועה וכוחנית מצד גורמי השררה, אליטות האקדמייה, התקשורת, הכלכלה, תחושת הפקר של לית דין ולית דיין, אי אחריות בוטה, ובעיקר, חוסר לב חי ותבונה צלולה ורגישה, עד לזרא. זו תחושת חוסר אונים המובילה את רוב הציבור לאפאתייה ושיתוק רצון החיים והיצירה שלהם. וכך, התרבות והמילה הכתובה הופכות לשמנוניות כהה במיקרה הטוב, ולמסכת רמייה והונאת הציבור במקרה השכיח. במידה שיש תנופה הנראית כעשייה כלשהיא בשלב זה, הרי שהיא פועלת בשרות דחפי המוות, ההכחדה והקירבון תוך פולחן מועצם של המוות. כזו היתה העקירה והחורבן בגוש קטיף. כזה היה שחרור מאות מחבלים עם דם על הידיים (שכמה מהם כבר ביצעו מאז פיגועים בישראל) עבור כמה שלדים וסוחר סמים אחד (אלחנן טננבאום). כזה היה הספקטקל הקמאי (קדמוני, נחשל) באיזור פתחת רפיח לפני כ-7 חודשים, בו מאות חיילים ניראו זוחלים על ארבעתם בשרב על שבילי חול, בשביל לאתר כמה רצועות עור של חיילים שהתרסקו בפיגוע. כאן אנו רואים אגב, את הנטייה הפרעונית חדורת הסגידה לעולם המתים להשתמש באנשים כעבדים בשרות משימה סיזיפית המאדירה את המוות. פולחן המוות בחברה הישראלית, בשרות שררה הרמטית, מתבטא למשל בהקמת מאות המונומנטים לרבין לאחר הרצחו. שוב, הדבר נועד להקפיא את כוחות החיים ואת התבונה הערה בפני השגב הנורא של המוות ובפני אנשי השררה הסוגדים לו ומזרים אימים על האוכלוסיה (בשמו של המנוח, כמובן...). קולקטיביזם והתגודדות - השלב האנדמי | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| קולקטיביזם והתגודדות כשלב אנדמי |
|||
|
|||
מיכאל; אין להיפגע מצרות עין! זוהיא מגבלה אנושית שרק מתי מעט נוסקים מבועתו. ברחוב נאמר 'שים פס'. אתה נופל כפרי בשל לידי יריבך, מעצם היזקקותך לכתב הגנה עצמי. ואין צורך להיצדק בפני סיון! מעטים בעלי יכולת ראיה מתוך עיני יריבם, אשכול ובגין כאלא. (ואני!!) | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי