|
קהיליות העמים האנגלו אמריקניות גיבשו במאות השנים האחרונות אוריינטציה פרגמטית ודגש חזק על האינדיוידואל. זאת, בין השאר כתגובה בונה והתנערות מרדיפות דתיות באירופה במאות ה- 13-15 או אף נוסח הנסיון העקוב מדם לרסטורציה של הקתוליות באנגליה בימי מרי טיודור (BLOODY MARY ). מאידך דומה כי ההיסטוריה של האיזור ב- 40 השנה האחרונות מצביעות על מגמות פאן ערביות חזקות, שאף ערביי הארץ, בהיותן אזרחי מדינה זערורית הקטנה מבלגייה, בתוך מרחב ערבי גדול, הושפעו מהן. דומה שבסיס איתן זה של סולידריות פאן ערבית יהפוך את ה''קול הערבי'' במציאות האיזורית, לקול הניתן אוטומטית לאומה הערבית הגדולה. דומני שבכך תופר הסימטריה בין האזרח ממוצא יהודי לאזרח הערבי: היהודי יהיה אזרח של מדינכלאזרחיה הדמיונית, בעוד הערבי יהיה בן הלאום הערבית ובעל זהות וסולידריות מוגדרת היטב. הדבר עתיד להעתים מגמות דוחקניות ולא סובלניות כלפי הלא ערבים כאן (אולי למעט נוצרים שלהם יש גיבוי של מדינות חזקות באירופה או באמריקה).
לא זו הדרך, ושפיכות הדמים הבין אתנית כאן מוכיחה זאת. אין זו רק נחלת האיזור: יריבויות אתניות הינן גורם עוינות חזק בן מאות שנים באירלנד, יוגוסלביה, ספרד ובשורה של מדינות.
ההיבט הריאליסטי מחייב בסיסי זהות פוזיטיביים חדשים, בניגוד לוואקום השורר בדמיונו של צד אחד של ''מדינכלזרחיה'' הדמיונית (בדומה לקלדוניה של גרוצ'ו מרקס) |
מדינכלזרחיה וקלדוניה הדמיוניות
