|
אבל היה תהליך בחירות דמוקרטיות שהעביר באופן טיבעי את השרביט לחמאס. החמאס עצמו היה מופתע מהישגו, ואני מניח שלו ניתן היה לראשיו לשקול שנית, הם היו מוותרים על כמה מנדטים ולו רק כדי לזנב מעט בפת''ח. המצב החדש שנוצר הוא להתאים את סביבת העבודה החדשה של החמאס לתנאים מינימליים הנדרשים ממפלגה/תנועה שצריכה להוביל את קהלה. החמאס מנסה למצוא נוסחאות שיאפשרו לו להיצמד למצעו המקורי ויחד עם זאת לתפקד בממשלה. לכן יוצאות הצהרות סותרות המבטאות כאילו הבנה בצמרת החמאס שהם יצטרכו לקבל את קיומה של ישראל בגבולות 67', ירושלים וזכות השיבה. כמובן שהצהרות כאלה מלבד שהן מכשירות את הלגיטימיות הבינ''ל של החמאס, אין בהן ממש. הערבים יכולים להמתין עד שעת הזדמנות היסטורית או לתהליכים היסטוריים ולהמשיך את המאבק למטרתם הסופית שהיא קיומה של מדינת פלסטין על כל שיטחה של ישראל.
בינתיים החמאס ייעזר באנשי הפתח שישתלבו ככל הנראה בממשלה החדשה ויקרינו אחדות דעים. אבל בגדול לא יהיה הבדל משמעותי בין תפקוד הפתח לתפקוד החמאס, ממשלה ומפלגה מדינית המנותקת מארגוני טרור אבל מפעילה אותם ב'שלט רחוק', זולת מעט יותר קיצוניות מדינית.
האופק לדעתי שחור וזה ייאלץ כל ממשלה שתיבחר לפעול חד צדדית.מידת הנסיגה תיקבע לפי הרכב הקואליציה יותר מאשר הכתבה אמריקאית.
מנגד אפשרי גם להחליף שטחים כפי שליברמן מציע. אפשר להעביר את הגבול החדש בסמוך לכביש ואדי ערה ממזרח ולהוציא את גושי הכפרים הערביים של אום אל פחם ובתמורה לספח יותר שטח עם גושי התנחלויות גדולים. |
מעניין. אומנם הרש''פ איננה דמוקרטיה
