|
את המציאות. אתה צריך לזכור שהחמאס הוא ארגון רעיוני שנבנה מתוך זיקה ל''אחים המוסלמים'', תנועת שחרור אסלאמית שכל כולה םעלה למלחמה בשלטון האימפריאליסטי הבריטי. כל הגיגיהם הפוליטייים נשענים ויונקים מהמאבק שהתנהל באנרגיה גבוהה בשנות ה-30 וה-40, בעיקר במצרים.
לחמאס אין כל זיקה רעיונית - שיתופית עם המערב. להיפך. כל דפוסי החיים של המערב זרים להם והם דוגלים בהיתנתקות מהמודרנה.
החמאס מבין שכדי לשלטון ברש''פ הם צריכים מעין פתיחות לארה''בולאירופה, הידברות מדינית, ולו רק משום שהחמאס הזה איתרע מזלו והוא מייצג ציבור אנשים במאבק רגיש מול ישראל. אני משער שכל חמאס אחר במדינה שולית לא היה זוכה לעניין גבוהה, רק משום שאינו מחובר לסכסוך עם ישראל (ראה הטבח והגרוש ההמוני בסודאן).
בין החמאס לאיראן יש חיבור רעיוני וחיבור של אינטרסים מדיניים - התפשטות האסלאם במדינות האסלאם והמלחמה נגד הפולש הצלבני - הציונות והישות הציונית. לצד חיבור אינטרסים יש ניגוד אינטרסים, שאולי בעבורנו הוא לא משמעי, אבל למוסלמים זה כמעט הכל. החמאס הוא סוני והאיראנים הם שיעים. כשיפוג חיבור האינטרסים של השניים מול הישות הציונית, דרכיהם של איראן והחמאס ייפרדו.
החמאס ימצא כבר את הדרך להנהיג את הפלסטינים ולהיות מקובל, למרות קיצוניותו, על המערב. הוא יישלב בתפקידים ייצוגים ובממשלה אנשי פתח מוכרים ויָקים חמאס מדיני שיצטרך להכריז על הכרה בקיומה של ישראל ולנהל איתה שיחות מדיניות בהמשך. אחרת אין תקומה לחמאס, לאחר שכל החובות ליצוג הפלסטינים נפלו עליו, אולי אפילו בטעות, מבחינתם. לצד הגוף המדיני, יישארו ארגוני הטרור המוכרים לשמותיהם השונים, עז א-דין אל-קסם, וימשיכו במדיניות הטרור לפי המודל שהפתח פיתח (פתח מדיני לצד 'גדודי אל-אקצא', התנזים). ישראל תצטרך להחליט, או שלחילופין, החמאס לא יתיר ברירה לישראל אלא לחזור למסלול חד צדדי להנמכת הסכסוך בפועל - כלומר, צמצום שיטחי הכיבוש וסיפוח של +- 10% של השטח לישראל, תיקוני גדר וניתוק מקסימלי של קשרים (זולת עניין המים, החשמל, ייבוא-יצוא דרך הנמלים וכיוצ''ב). |
לטעון שהחמאס הוא פרו מערבי זו תיזה מאוד פתלתלה ולא משקפת
