|
כי עיתונים אינם מעוניינים להסתבך במישפטים שכרוכים בהוצאות כבדות גם כאשר זוכים. זאת התיאוריה. בפועל הזהירות והבדיקה המדוקדקת מצטמצמות למקרים בהם העיתון (ובמיוחד הכתב) יודעים שהם ''על הכוונת'' בשל רגישות הנושא ו/או האישיות עליה נכתבו הדברים. דוגמא טובה היא העיתונאי יואב יצחק. ''ידיעות אחרונות'', וכתבו גילת, יצרו לעצמם מעמד מיוחד של היזון חוזר עם מערכת אכיפת החוק במדינה (הפרקליטות והמישטרה) ולכן הם מרשים לעצמם מה שעיתון אחר לא היה מעיז לעשות. יש להם, ולא בלי הצדקה, ביטחון שהם נהנים מחסות המימסד, ושגם במיקרה של הרשעה העונש יהיה סמלי בלבד. כל שופט במדינה שחושב על הקריירה שלו יהסס להיסתבך אתם. |
מה שאתה אומר נכון בדרך כלל
