  
  
  
|
 |
|
||
  חומר למחשבה |
|||
|
|||
גב' רבינוביץ'. בבסיס דיני העונשין בכל העולם כולו עומדת התפיסה, שלבני האדם נתונה היכולת לבחור את התנהגותם. משום כך, התנהגויות פסולות מכונות ''עבירות'', מבצעיהן מכונים ''עבריינים'' ותגובה החברה לביצוען מכונה ''עונש''. ואחת התכליות העיקריות שבבסיס ה''עונש'' הינה להרתיע. הן את מבצע ה''עבירה'' והן את האחרים, בבחינת ''למען יראו וייראו''. אני כופר תכלית הכפירה בתפיסת יסוד ארכאית וחסרת כל יסוד זו. אני טוען - ואינני היחיד, כמדומני - כי לבני האדם *אין* אפשרות בחירה ומכאן נגזר, כי אין לכנות התנהגויות מזיקות לזולת ''עבירות'' והעיקר - הטלת ''עונש'' על התנהגויות כאלה הינה תגובה אכזרית, בלתי אנושית, מרושעת ופסולה ביותר. בדיוק כפי שאנשים נאורים סבורים כיום ביחס לכריתת אברים (ידיים - לגנב, למשל) כעונש. אין זה אומר, כמובן, שהחברה צריכה לאפשר התנהגות מזיקה לזולת, ובהחלט החברה חייבת לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מאדם אחד לפגוע בזולתו. ההבדל בין שתי התפיסות הינו תהומי ונגזרות ממנו תוצאות מרחיקות לכת, שאין זה המקום לפרטן. הייתי מציע לך, על כן, לבחון תחילה את עצם נכונות תפיסת היסוד הנ''ל, העומדת בבסיס דיני העונשין, בטרם תתלבטי בשאלת ההבדל שבין הריגה במזיד להריגה בשוגג .... צפויות לך, להערכתי, הפתעות מרעישות, אם תבחני את הענין ביסודיות רבה. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי