|
ישראל, אל תבלבל בין איום ישיר ומיידי ולבין פוטנציאל איום. האישה, כאזרחית הכפופה לחוק, ראויה להגנה בכל מצב. והמדינה מספקת לה, או צריכה לספק לה, את ההגנה הזו בכל מקרה, בכל מצב ובכל תנאי. כאן מדובר בחוק פלילי ולא באמנת התנהגות בינלאומית. לכן, עליה בכל מקרה להתייצב בתחנת המשטרה או בארגון הנשים שנותן מחסה לנשים מוכות. אסור היה לה לקחת את החוק בידיים שלא תחת איום ישיר ומיידי. התרה לרצח ללא תנאי יכולה לפרק את מערכת החוק וכל דאלים גבר ואז יהיה קשה לעצור את הפרץ.
כאן כל המקדים בטיפול הרי זה משובח.
לעומת זאת, כשאנחנו מגֵנים על עצמנו מפני אוייבים חיצוניים אין את השיקול של איום מיידי או פוטנציאל איום. כאן עצם קיום ארגון הטרור והמחבל הם איום מיידי על המדינה. אין כאן שאלה של מה כוונות ארגון הטרור והוא מלכתחילה מוגדר כטרור. לפיכך, על המדינה לעשות כל מאמץ כדי לסכל את הפיגוע בעודו בחיתוליו. כאן אין לנו פתרון אחר טוב יותר, כי אי אפשר לקחת את כל המדינה לבית מחסה (מה שתוכנית הנסיגה עושה בעצם) וגם קשה לסכל פיגוע בסמוך למקום יעד הפיגוע.
כאן כל המקדים בפגיעה (בטיפול) הרי זה משובח. |
''האישה לא היתה מאויימת כשבעלה ישן''
