  
  
  
|
 |
|
||
  ביתיים נאמנים עלי דיברי תלמוד בבלי |
|||
|
|||
מדיברי תלמודך המכובדים. כינוס העם זה מעין מסדר (עמידה) שלפני התנועה, יציאה לקרב. גם בעמידה וגם בתנועה וגם בלחימה השתמשו בני ישראל בחצוצרות ובשופרות. וגם בימי אבל. שנאמר בהילכות שופר ''ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו (של החצוצרה) מצופה כסף''. תעניות משמע אבלות. ותוקעין כפופין בשל הכבוד לנופלים http://www.mechon-mamre.org/b/l/l2403.htm. ולעניין עמידת הדום הצבאית... דף כט,א משנה (שמות יז) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא). שאו ציונה נס ודגל. עמוד דום: עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן: כלומר, השופר והחצוצרה משמשים למלחמה, שנאמר בירמיהו פרק ד: ג כי-כה אמר יהוה, לאיש יהודה ולירושלים, נירו לכם, ניר; ואל-תזרעו, אל-קוצים. ד הימולו ליהוה, והסירו עורלות לבבכם, איש יהודה, ויושבי ירושלים: פן-תצא כאש חמתי, ובערה ואין מכבה--מפני, רוע מעלליכם. ה הגידו ביהודה, ובירושלים השמיעו, ואמרו, תקעו שופר בארץ; קראו מלאו ואמרו, היאספו ונבואה אל-ערי המבצר. ו שאו-נס ציונה, העיזו אל-תעמודו'', כלומר תקיעה להערכות ולהתארגנות ותקיעה לתנועה. התקיעה היא הפקודה, גם לזה וגם לזה, שהיא נשמעת למרחקים. וגם לימי אבלות, או הערכות למלחמה, כמו ביואל פרק ב': ''טו תקעו שופר, בציון; קדשו-צום, קראו עצרה. טז אספו-עם קדשו קהל, קבצו זקנים--אספו עוללים, וינקי שדים''. ולעניין שבתון וזכרון, נאמר במסכת ראש השנה פרק ד http://www.mechon-mamre.org/b/l/l2404.htm: ''דף כט,ב גמרא מנה''מ אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר (ויקרא כג) שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר (במדבר כט)''. ושעומדים בטקסים צבאיים, נאמר במסכת סוטה ז: ''ולהלן הוא אומר (בראשית יב) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן שנאמר (יהושוע ח) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו' הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז)'' | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי