  
  
  
|
 |
|
||
  אבי, כמה הערות... |
|||
|
|||
''מלחמה בעצימות נמוכה'' אינו ביטוי שנולד בצה''ל אלא דווקא ביטוי אקדמאי שנהוג בשימוש מזה יותר מעשרים שנה בלימודי האסטרטגיה ובטחון/בטחון לאומי. הביטויים באנגלית מופיעים כ- 'low-Intensity Warfare' 'Low Profile War' / Conflict ובו'. יש על זה הרבה עבודות אקדמאיות באינטרנט. וחוץ מזה אתה צודק. הצבא פתוח להתערבות חיצונית מעבר למקובל ולנחוץ. פוליטיקאים ועיתונאים מעורבים בפעילות השוטפת של הצבא ומשפיעים עליה. מצד שני הצעות טיפול מקצועיות במצב נדחות ע''י הדרג המדיני, כי הן בעלות מקדם אלימות גבוה יותר ורחב יותר מהמבוצע בפועל כיום. לגבי הסוגיה המשפטית, יש להערך מולה בשתי דרכים במקביל. * האחת לשים חייץ גבוה יותר בין התקשורת לצבא בכל האמור בפעילות הבט''ש והמיוחדת שלו, תוך אי חשיפת פנים ושמות חיילים/קצינים. * ומצד שני להתעמת עם הסוגיה המשפטית ולבחון את הרלוונטיות שלה לעניין המלחמה נגד טרור. אמנת ג'נבה אינה אמנה נגד מלחמה בטרור, בכל מקרה האמנה מתירה לכוח הכובש להשתמש באלימות כנגד גורמים חתרניים ואלימים מקומיים. ישראל צריכה לבנות נייר של עמדה משפטית בעלת כיוון פוליטי שנוח לה, בה היא תערב עשרות אנשי משפט, שופטים, עורכי דין מכל העולם שיגבשו נייר עבודה שיגדיר את הגבולות וחופש המשחק של המדינה בלחימתה בטרור. לנייר הזה תהיה השפעה על סטטוס התביעות העומדות בלונדון למשל (אם כי שם הבנתי שהתביעה נגד דורון אלמוג נגנזה), כמו גם השפעה על אמנה חדשה שצריכה להיכתב בעניין המלחמה בטרור במסגרת האו''ם (ושהיא לא ממומשת בשל התנגדות מדינות מוסלמיות שונות ומדינות כמו סין, רוסיה וכמה דרום אמריקאיות). כמובן שגם משרד החוץ צריך צריך לתרום משהו בעניין ע''י גיבוש מדיניות ברורה לאנשיו בחו''ל, העברת מסמכים עם נתוני טרור, יעדי טרור, אופן תגובת צה''ל וההיבט המשפטי. וכל זה צריך להיות מועבר לממשלות הזרות, לעיתונות המקומית, לפורומים בויכוחים אקדמאים ואפילו לאתרים ולפורומים באינטרנט. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הערה |
|||
|
|||
הבעיה העיקרית היא פתיחות מוגזמת של הצבא לתקשורת. זה מתחיל מקצינים בכירים ולא בכירים שמדווחים לתקשורת. זו תופעה שהולכת איתנו כבר לא מעט שנים. נדמה לי שזה התחיל כאשר היה ''צורך'' שקצינים ''יסבירו'' על האינתיפאדה הראשונה. אפילו את ההופעות של הרמטכ''ל בתקשורת צריך להגביל כמעט באופן מוחלט. בשביל הדברים הללו ישנו שר ביטחון ויש לו דוברים. אבל זה לא מספיק. הרי הקצינים הבכירים עוסקים בפוליטיקה, פנימית לצבא, וקשירת יחסים עם אנשים מחוץ לצבא שיש להם מהלכים בפוליטיקה. גם ההתנהלות הזאת צריכה להיפסק. אסור שהציבור, באמצעות התקשורת ידע על העמדה הפוליטית של קציני צה''ל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הערה |
|||
|
|||
אתה צודק בקשר לפתיחות הגבוהה מדי של צה''ל לתקשורת. צריך לגבש דפוסי כיסוי נוחים יותר שישחררו את הצבא מתהליך ''פרייבטיזציה'' שהוא עובד בעשרות השנים האחרונות (בעיקר אחרי מלחמות 'מוצלחות', כמו 'ששת הימים', או ''חומת מגן'', ''דרך נחושה'', ''ימי תשובה'' באינתיפאדה השניה). לצבא ולמדינה יש דוברים וצריך לתת להם לדבר. אבל זה להדו לא מספיק. לצד הדפנסיבה הזאת חייבים אופנסיבה של הרחבת מאמצי ההסברה וטיפול שורש בעניין המשפטי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי