| גם אני רוצה לפשט את תהליכי הבירור המשפטי לפני קביעת כתב אישום לפוליטיקאים.... אבל איך עושים את זה הטוב ביותר במציאות הפוליטית של היום? בשביל זה צריך פרקליט מדינה חזק שגם יש לו מדיניות ברורה. אבל במציאות המשפטית שלנו שבה כל פניה לבית משפט מתעכבת שנים, לא נראה לי מצב בו הפרקליטות, היועמ''ש או המשטרה יכולים לפעול מול ח''כ או שר כמו שהם פועלים נגד בוזגלו. אינני מדבר כלל על מעמדו החוקי של הפוליטיקאי שזומן לחקירה (שלמיטב דעתי אינה מחייבת התפטרות, או החזרת מנדאט), כי מדובר בשלבים ראשונים של חקירה פלילית ולכן לא אמורה להיות כל השפעה על תפקידו. אבל גם חקירה משטרתית צריכה להיעשות מהר ככל האפשר, כדי שהנאשם לא יוכל לומר ''לא זוכר'' יותר מדי (כמו מייק הרצוג ועומרי שרון השכחניים) פעמים וכדי לקצר את הזמן שיש לו לתאם עמדות או להעלים ראיות.
אתה כתבת: ''למרות שאני נוטה לחשוב שגם במקרה של אביגדור ליברמן, ראש ''ישראל ביתנו'', פעלו עורכי הדין בדרך הזאת הרי שלמשטרה היה מספיק זמן כדי להגיע להמלצות לכאן או לכאן.'' -- לפי מה שפורסם בעיתונות ולמיטב זיכרוני ליברמן שיתף פעולה עם חוקרי המשטרה שהמליצו מאוחר יותר בסוף שנות ה-90 לסגור את התיק. לדעתי עורכי הדין לא היו צריכים להתאמץ.
עניין הגבלת שרי הממשלה ל-18 צריך להתקבל כחוק מיוחד שכל שינוי בו צריך רוב מיוחס. במידה ולא כך יירשם בחוק, אז תבוא הממשלה הבאה ותשנה אותו בהצבעה פשוטה בכנסת כמו שברק עשה ב-1999. לגבי ''חוק הג'ובים'' נראה לי שיש להגדיר לכל שר מכסה של משרות אמון במשרדו, ולהקפיד על שמירת המכסה.
חריגת שמעון פרס בקבלת כספים מעבר למותר היא לא תמימה כל כך. זה נראה על פניו שהוא נוהג לפי תקדים ברק שטען שהיועמ''ש (אליקים רובינשטיין) נתן לו נייר ממנו אפשר היה להבין שאיסוף הכספים היה חוקי. ראש קטן. אז משפטניו אמרו לו... אז מה. |