|
שלום רמי,
תודה על תגובתך.השאלה על סיבת החלוקה למינים דקדוקיים העסיקה חוקרים רבים, ואין עליה תשובות ברורות, אך יש השערות. מובן שלחלוקה זו הייתה פונקציה מסוימת, כלומר - היא באה להבחין בין סוגי דברים בעולם שמחוץ ללשון. יש הסבורים שמקור החלוקה באבחנה בין דברים ו/או יצורים קטנים, שסומנו בצורה דקדוקית של נקבה (באנלוגיה למין הביולוגי הנקבי, הקטן יותר), והדברים הגדולים סומנו במין דקדוקי של זכר. במשך הזמן טושטשה כמובן האבחנה. השערה אחרת היא שדברים הקשורים למגיה ולכישוף סומנו במין נקבה, בגלל הקשר שקשרו בעבר בין מגיה לנשים (זה היום לא פוליטיקלי קורקט...). יש שפות המבחינות בין כמה מינים, לא רק שניים, כגון שפת הבנטו האפריקאית, שיש בה חמישה מינים, כלומר חמש צורות שונות של שם העצם, הבאות להבחין בין סימון בני אדם, סימון בעלי חיים, סימון צמחים, סימון דברים מופשטים. ייתכן שהחלוקה לשני מינים דקדוקיים, כמו בעברית או בצרפתית, או לשלושה, כמו בגרמנית ויידיש, היא מעין צמצום של שיטת מינים יותר מפורטת.
כל התחום הזה נוגע בשטח הפילוסופי המעניין של לשון ומציאות - איך שפות שונות מסמנות דברים במציאות ובעצם יוצרות לדובר תמונה מושגית מסוימת, השונה מזו של דוברי שפה אחרת. |
מרתק ומאלף.
