| השימוש במין הדקדוקי במקרא כמעט זהה לזה של העברית שלנו. התופעה שהבחנת בה בעברית של החרדים נוגעת למה שקוראים העברית הרבנית, שהיא מעין לשון מעורבת ממקורות עבריים שונים, שאין בה הקפדה על כללי הדקדוק המקראיים. כיוון שלא מעט שמות, גם במקרא, מינם גם זכר וגם נקבה (דרך, שמש ועוד), לא היה ביטחון בשימוש במין הדקדוקי לאחר שחדלה העברית להיות מדוברת, ונקטו מעין כלל ששם עצם שאינו מציין יצור חי, אפשר לנהוג בו כזכר או כנקבה (הכלל היה: כל שאין בו רוח חיים, זכרהו או נקבהו). לכן תמצא משפט כגון: ''זכותו יגן על בנו''. |